גלקסידי (דלפי) - ארטיניס - טריזוניה - נפפקטוס
מתגובות חברים הבנתי שבין הקוראים ישנם גם שייטים. לטובתם מוסיפה בכל פרק, תת נושא עם אנפורמציה "משעממת" שיכולה לסייע כשמשייטים. חפשו אותו בסוף כל פוסט.
מה עושים בהפלגות
 |
| מתרגלים קשרים |
 |
| קוראים-יותר מדי! שוב נגמרו הספרים |
 |
| שש בש וגם שח |
גלקסידי עיירונת חמודה. הכפר שונה באופיו ממה שהתרגלנו לראות באיים שמדרום לתעלה. כבר לא הבתים מסוידים לבן עם סימטאות לבנבנות מתפתלות. עברנו ליבשת והבתים עם גגות אדומים, יותר בתי אבן, חצרות גדולות וירוקות, הכנסיות באופי בניה אחר, שפע גדול יותר בחנויות. זה אחד מנפלאות יוון. האיים, גם כשנמצאים באותו ארכיפלג, מפתחים מאפיינים שונים שבאים לידי ביטוי בבניה משקאות ומאכלים. השוני ניכר ככל שמתבוננים לפרטים ובודאי קל לראות את השוני בין האיים והכפרים ביבשת. כמו בתורת האבולוציה - הבידוד יוצר גיוון...
התחברנו למים וחשמל ויכולנו לארגן קצת את הסירה. הילדים יצאו לסיבוב של קניות וברורים.
אוטובוסים לדלפי כחמישה ביום ודורשים החלפה בדרך. התחברנו לאינטרנט ומצאנו תאור של מסלול טיול שעושה חשק. מזג האויר הפכפך. ניראה איך יראה מחר. בערב אודי מוצא את קוסטה, בעל חנות דברי דייג, ועוד כל מיני דברים שקשורים (או לא) לים.
החיפוש אחרי הרפלה (ג'רג'רה) המנצחת לדייג עוד לא נישלם. אחרי שעה של המתנה לאודי ושי יצאנו לחפש אותם. הם נימצאו בחנות בשיחה עמוקה על עומק, צבע אורך וכו' לרפלה מנצחת. לקוסטה אוסף אדיר ונשמע שגם ידע רב. חוץ מזה האנגלית טובה ויכולת דיבור מרשימה… מסתבר שהוא ואישתו מנהלים ארבעה עסקים שונים בכפר. היא בעלת הפנסיון הממולץ ביותר ב Lonely Planet שכפי ששמענו מקוסטה אומץ ע"י חברת טיולים ישראלית. קוסטה מנהל גם את המאפיה. בקיצור הגבירים של הכפר.
בחנות של קוסטה מגוון של אופניים מתקפלים שניראים לא מעט על סירות פרטיות (כאלה שאינן מחברות השכרה). הרעיון לרכוש אופניים עלה כבר במרמריס, אבל במסגרת לחצי התקציב מייד ירד מהפרק. אצל קוסטה שב והתעורר החשק, כשהסתבר שיש לו אופניים כאלה משומשים ואפילו שני זוגות!
לרוני ותומר לא היה קשה לשכנע את אמא שאנחנו ממש חייבים שני זוגות אופניים (בכלל לא מדברים על אחד). אודי נכנע בקלות, אחרי סיבוב אחד על האופניים לקול צחוקה הרועם של רוני, שלא יכלה להמנע מהדמיון של אודי לחיה מאולפת על אופני קירקס (נשמה..). יצאנו מקוסטה עם רפלה ומליון טיפים לדייג טונות וארכה של יממה כדי לקחת החלטה בעיניין האופנים. כל הלילה לא ישנתי. מחשבות טורדניות כדי למצוא איך דוחסים שני זוגות אופניים לסירה קטנה, שממילא די מלאה (יותר מסובך מחמישה פילים בפיאט).
בבוקר השכמנו כדי להספיק את האוטובוס של שבע בבוקר. הגיע בשבע וחצי ואחרי חצי שעה הסתבר שהמעבר לאוטובוס לדלפי כרוך בהמתנה של שעה וחצי! בדלפי הצצה במפה ונסיעה לתחילת המסלול, במונית של ג'ון (כניראה יורגוס, כמו חצי מהזכרים היוונים) שהיה סופר נחמד ומכיר את השטח. יצאנו בשביל ההיסטורי של עולי הרגל לדלפי בעת העתיקה (דלפי הייתה פעילה כמרכז דתי במשך כאלף שנים). ההליכה במורדות ההר הגבוה שבאזור (פרנסוס) בין עצים מחטניים (סוג של ארזים) שבעונה הזו מלבלבים בירוק רענן בקצות הענפים על רקע ירוק עמוק של העלים הותיקים. בדרך עוברים במערת נטיפים מאוד גדולה ושני מעינות, שגם להם היה חלק בטקסי ההטהרות בדרך לדלפי. בשלב מסויים מצטלבים עם השביל המודרני ה E4, חלק מפרוייקט של שבילי הליכה חוצי המדינות של האיחוד הארופי (המתפורר). כשעה לפני שמגיעים לדלפי הנוף נפתח לכיוון הקניון המרשים בו נמצא האתר ההיסטורי, כרמי זיתים, מצוקים מרשימים ובאופק הכחול של המפרץ. מקסים! מסביב הכל פורח, פרפרים, גוזל שנפל מהעץ וגם חיפושית זבל בפעולה. בסך הכל כעשרה קילומטרים של הליכה מאוד נוחה, מסודרת ומהנה ביותר.
 |
| רונצ'ה משוטטת בשבילי פרנסוס |
 |
| מערת הנטיפים. מבקרים שונים לאורך השנים. מעולי הרגל דרך המורדים של שנות הארבעים ועד למטיילים של ימנו. |
 |
| הפרפר שנדלק על רוני. לא עזב אותה במשך רבע שעה! |
 |
| גוזל שנפל :( |
 |
| על רקע ההרים המושלגים (שלג טרי מלפני שבוע!) |
 |
| חיפושית זבל בפעולה. מגלגלת גללים. הראש למטה רגלים אל-על |
אל דלפי הגענו מההר שמעל. לצערנו הסתבר שעובדי הגנים הלאומיים שובתים (גם הם שובתים…) והאתר נסגר מאוד מוקדם. חבל! בכל מקרה, זכינו בהצצה ממעוף הציפור על חלק מהשרידים.
 |
| מבט לעבר העירה דלפי והמפרץ הקורינטי |
 |
| האיצטדיון העתיק בעולם (למיטב ידיעתי). דלפי ממעוף הציפור |
המסע חזרה באוטובוס ומונית החזיר אותנו בדיוק בזמן לפגוש את קוסטה ולסגור רכישת אופניים, זוג אחד בהשקעה של תומר ורוני מהכסף שסבתא נתנה להם לנסיעה (תודה ענה!), וזוג אחד בהשקעה של אבא ואמא (או בראשי התיבות שרוני העניקה לנו "אמבא"). כולנו מאושרים ומאז מאוד נהנים מהצעצוע החדש.
 |
| עם האופניים בשדרת בנפפקטוס (פרטים בהמשך...) |
עכשיו מצוידים באופניים ושני עציצי תבלנים (בזיליקום ונענע) אנחנו כבר ניראים כמו שייטים במסע. שלא לדבר על העציצים בסירה, שהלכו והתרבו, לאור ההצלחה עם העציץ שקיבלנו מדרורית. שמחה גדולה!
בבוקר ממשיכים, פנינו מועדות לטריזוניה, האי המיושב היחיד במפרץ הקורינטי. רוח אף חזקה וגשם מתחיל לטפטף. כבר הבנו שלא צריך לריב עם האיתנים, כשלא ממש חייבים. נכנסים לעגון במקום הראשון שמתאפשר, ארטיניס, שהוא סוג של שומקום. עיירונת חסרת יחוד, חוף ים ארוך יחסית, מפרץ לא ממש מוגן אבל אפשרי. שי ורוני יצאים לסיבוב אופניים לגלות את ה "back streets" של ארטיניס ומסע קניות בסופר (יחסית עשיר), קצב, ירקן ומאפיה. סיבוב קניות אופייני. גילינו את מוסד הקצבים והתחלנו להנות מארוחות משובחות (בסיועו של בני סיידא) שכוללות בשרים באיכות טובה ממש ולא יקר יחסית. הילדים מגלים שאמא יודעת לבשל ואפילו לא רע, זה נחמד אבל גם קצת מאיים… היום חורפי משהו ואנחנו מגיחים מדי פעם לסיבובים קטנים. אחה"צ אודי ואני יוצאים ומוצאים "שטיחי סמרטוטים" לאסתר וגם מספרה לאמא. קבעתי תור! בהמשך, עם אנגלית מוגבלת בערך באותה מידה שהייונית שלי שווה משהו, הבנתי שזה יום הפתיחה של המספרה, שאכן היתה אסטטית מאוד ומודרנית, וכל פריט ממש יצא מהנילונים. גם זו חוויה.
 |
| זה לא כל-כך נעים לראות מפרשית טבועה... |
 |
| אסתר בטריזוניה - חדי העיין יראו את הקשת המושלמת. תמונה לא משהו. היו שלל צבעים! |
בבוקר רגוע ושקט ואנחנו יוצאים לעוד שיוטון של שעתיים לנפפקטוס. עירה מקסימה! הפתעה של ממש. מעגן ונציאני מוקף חומה קטן ועגול וסביבו עירה ציורית אך מודרנית. חנויות טרנדיות (סוג של חנויות בוטיק) לצד חנויות של פעם. הרבה בתי קפה חמודים, טיילת יפה של עצי דולב על החוף עם שבילי אופניים מסודרים. על הכל חולשת טירה יפה, מוקפת חמש שכבות של חומות. יופי!
 |
| נמל ונציאני מושלם |
 |
 |
| מבט לעבר הכניסה הצרה |
 |
| אסתר יחידה בין סירות דייגים |
 |
| לכבוד סרבנטס (מחבר דון קישוט) שלחם בקרב מפורסם במפרץ בו איבד אחת מידיו |
לא פגשנו מקום דומה ביוון. שילוב של צעיר וחי עם מסורת מקומית ושמירה על אופי יחודי. יש כאן משהו שמזכיר אופי של מושבה (הרבה חצרות עם עצי פרי והדרים שפורחים גם עכשיו) אבל גם אסטטיקה ועירוניות - אולי כמו עין כרם בגדול. שווה שווה. משום מה לא נימצאת על מפת המטיילים הישראלים אבל מסתבר שבקיץ מגיעים תיירים, בעיקר איטלקים ואנגלים. בעונה הזו, בסוף השבוע, העירה מתמלאה בתירות יוונית. בהמשך חושבת שפענחנו את סוד העירה. מעבר למפרץ, מרחק של כעשרים דקות נסיעה, נמצאת פטרס, אחת הערים האוניברסיטאיות הגדולות ביוון. לכן, העירה מלאה בצעירים משכילים, שלא עוזבים לעיר הגדולה ללמודים אלא נשארים לחיות בנפפקטוס ונוסעים מדי יום ללימודים.
אחת המשימות כאן היתה למצוא רופא שיניים. רוני וגם אודי הצליחו בשבועיים האחרונים, כל אחד בתורו, לשבור שיניים… מצאנו מרפאה חמודה ומודרנית, אם ובתה, שזה עתה סיימה לימודים. האמא בעלת הניסיון והבת בעלת האנגלית. שניהם נבדקים, אודי מקבל סוג של עזרה ראשונה, רוני משוחררת עם הנחיות קפדניות לשמירה על הגיינה, וכל החוויה מאוד טובה. זה מרענן להיות אצל רופא שמסביר באריכות מה האפשרויות ומה היתרונות/חסרונות לכל פעולה שעושים, גם כשיושבים פציינטים וממתינים. הן היו סופר נחמדות, ומשיחה שהתפתחה הבנו שהבת מחפשת מקום להתמחות מחוץ ליוון. התעניינה גם בהדסה, ואני השארתי מייל והזמנה חמה לבוא לבקר. וכל התענוג עלה 20 יורו! אתם יכולים לדמיין שעה אצל רופא שיניים בעלות כזו??
שישי בערב ובתי הקפה הומים. נידמה שהנמלון הוא "כיכר החתולות" המקומי, מושג ירושלמי שמשמעותו מקום התקבצות של בני העשרה למטרות הפגנת טווסות ושתית אלכוהול. אבל - מאוד נעים עליז ורגוע.
למחרת אודי ואני יוצאים לסיבוב אופניים ומגלים עוד פינות יפות של העיירה, כולל טיילת הדלבים בצד המזרחי. גם לקראת צהריים בתי קפה מלאים במקומיים שיושבים לאוזו/יין מקומי וצלחות מזטים מפתות. התיישבנו באחד היותר מקומיים עם ה"דור השלישי" של נפפקטוס.
אחה"צ, לקראת שקיעה מטפסים למבצר שחולש על העיר דרך סימטאות קטנטנות ומפותלות ומלמעלה נוף מרהיב!
 |
| חגיגת בוגנוויליות. לקנא! בגינה שלנו לא זזה |
 |
| הנוף מהמצודה |
 |
| על יד המצודה טלפון מהדס! אושר!!! |
 |
| בדרך חזרה - נפפקטוס |
בלילה ערב טברנה משגע. נפלנו על מקום עם מוזיקה יוונית חיה מעולה, וכשישים זמרי מקהלה מספרטה, שבאו לחגוג זכיה במקום השני בתחרות מקהלות ארצי. אין קהל טוב מזה! הרבה אוכל ואלכוהול, כולם שרים במגוון קולות, רוקדים בבודדים וקבוצות קטנות. בשלב מסויים משתלטים על המקרופון, ומאמצים אותנו בחם. כמובן שבסוף גוררים גם אותי למעגל הרוקדים. בעל המקום, איש חביב במיוחד, מארח ומצ'פר אותנו עד אור הבוקר. הנאה צרופה. זכינו!
 |
| בטברנה - או כמו שגילי קראה לזה כשהייתה קטנה "בקברנה" |
 |
| בהתחלה עוד נתנו להם כבוד... |
 |
| יאמס! |
 |
| שמח! שימו לב לענקית הבלונדינית. אחת מהאחראיות על המורל. היה לה "הרבה מורל" |
 |
| על רקע פטרס |
למשייטים
בגלקסידי מים וחשמל מסודרים. מדי ערב מגיעה גברת, ואם מוצאת את האנשים על הסירה תבקש 5 יורו למים ו 5 לחשמל. אם לא נמצאים תגיע למחרת, אולי תמצא אותכם.. דלק אפשר למלא ממיכלית קטנה שמגיעה למזח בתאום. העגינה מאוד נוחה ומסודרת (ים תיכוני או alongside, תלוי במספר הסירות).
באירטיניס - אין מיים וחשמל ולא ניראה שהם בכיוון לארגן משהו. לא ניראה כמו יעד סירות. כשצריך אפשר למצוא עגינה סבירה (לא בנמל הדייגים).
טריזוניה - מעגן מזחים מסודר. אין שפע מקום. הרב תפוס ע"י סירות שוכנות קבע או מאוחסנות לחורף. אין מים וחשמל! מעט מאוד מצרכים בספק מכולת קטנטנה. אפשר לחצות בקלות ליבשת בסירות טקסי.
נפפקטוס - המעגן העתיק מקסים אבל לא פשוט לעגינה. רובו תפוס ע"י סירות דייגים ויש מקום ל 3-4 מפרשיות בעגינה ים תיכונית, ולהתפלל שלא יסתבך בכבלים של המצופים לסירות הדייג. אין מים וחשמל!
איזה יופי של דיווח. כרגיל נשמע חוויה מדהימה!
השבמחקתתחדשו על האופניים.
ד"ש מסיגלה ששאלה לשלומכם.
ניר
אתה ממש זריז!
מחקאיזה כף שאתה מגיב, ותודה על המחמאות.
נחמד ששלחת דש מסיגלה. מתי פגשת אותה? צללתם?
חשבתי עליה בימים האחרונים כשעשיתי ברורים לאפשרות צלילה עם הבנים באי בו אנחנו נמצאים עכשיו (פקסוס - על יד קורפו). בנתיים ויתרתי. לא נשמע מספיק שווה. נבדוק בהמשך.