הלל ותודות ליעקב

שבת בבוקר, אנחנו עגונים במפרץ יפה, אי מימין ואי משמאל. מעט מאחורי האי המעט יותר גדול נמצא האי פקסוס מרחק שש שעות הפלגה מקורפו (פרטים בפוסט הבא).

שקט ושלווה. אתמול בערב ממש לפני שקיעה עזבנו את המזח המסודר של פקסוס. מעלנו ירח של שלשה רבעים והחלטנו להנות מאורו ולמחרת טיול סירה + דינגי לאורך המצוקים המערביים של האי. 

אלא ש…

מתניעים וניראה שנורית המורה על טעינה של מצברים לא כבת, משמע, אין טעינה ע"י המנוע :(

מה עושים??

אודי, המבוגר האחראי, אומר נשארים ופותרים.

אני, הפוחזת ואופטימית ללא תקנה, מתקשה לוותר על לילה רומנטי במפרץ ולוחצת לצאת. ישראלית שורשית שגדלה בסביבה של "יהייה בסדר…".

כמובן שיצאנו. 

לילה מקסים של סטקים על הגריל, אנחנו ומליון שחפים צווחניים.

בבוקר מגלים שהבעיה לא נפתרה, כדרכן של בעיות, לישון עליהן זה לא תמיד מספיק.

אחרי בדיקות שונות ומשונות, לא ממש מבינים מה קורה.

אז מה עושים?? 

או! אנשים טיפשים שמודעים לזה, דואגים להקיף את עצמם בחגורת הצלה של אנשים חכמים וסופר מקצועיים.

כזה הוא יעקב, החבר החשמלאי ומכונאי לעינייני סירה.

יעקב הוא מזמן כבר לא רק "החשמלאי". הוא חבר, מורה ומושיע!

בבעיה ניתקלת, אל יעקב התקשרת. 

תמיד זמין, תמיד נכון לעזור, והכל עם טונות של סבלנות ותחושה של מי שדואג לנו באמת.

בדיאבד, ההמלצה שקיבלנו ממש עם קניית הסירה, ליצור איתו קשר לכל עינייני חשמל ומנוע, היתה ההמלצה הכי חשובה שיכולנו לקבל.

לפני כל הפלגה, אודי ויעקב מבלים לילות על הסירה (לפחות זה מה שאודי מספר בבית). יעקב גם עובד וגם מלמד. בכל פעם מחדש אודי חוזר נפעם, מהסבלנות היסודיות והחוכמה.

קשה לתאר כמה ביטחון נוסך קשר כזה, במיוחד כשאתה רחוק בים ולא תמיד נגיש לעזרה.

עכשיו הסירה הפוכה עם מיליון כלי עבודה על הספות החדשות של אמא, כבר הרמתי ידיים… 

תומר מדליק ומכבה מנוע, ואודי עם מברגים חוטים ומנורות עוקב אחרי ההנחיות של יעקב. 

שתי שיחות טלפון, להזכירכם שבת בבוקר, אבל יעקב חושב שזה פיקוח נפש… בנתיים לא נפתר, אבל אני לא יכולה להתאפק ולחכות לסוף ההרפתקאה. זה גם לא ממש משנה. יפתר או לא בשיחות והנחיה מרחוק, אנחנו לא יודעים את נפשנו מרוב הערכה ואהבה לאיש המדהים הזה.

אז יעקב,

המון המון תודות מכולנו!