האיים האיונים

האיים האיונים

הקדמה מצערת

מתחילה בהודעה מצערת ומאוד מבאסת (לפחות מבחינתי).

את הפרק על האיים האיונים כתבתי בסוף השהות שלנו שם, בהפלגת לילה מקורפו לאלבניה.

היתה לי משמרת מקסימה. ים יחסית רגוע, ירח מלא וזמן נפלא לכתוב (בין שתיים לחמש לפנות בוקר).

אפילו הספקתי להעלות למחשב את כל התמונות משתי המצלמות, אייפונים וכל דרך תעוד שברשותנו. הבטריה נגמרה (וגם כוחותי) והמחשב ואני הלכנו להטען.

במהלך הלילה הים התחיל לעלות (סערונת) וגשם זלעפות. אני ישנה נפלא! אודי מתמודד בגבורה וגם סוגר את כל הפתחים והחלונות בסירה. כשקמתי מצאתי שואה! המחשב היקר שלי ניצב על שולחן הקפטן רטוב!! החלון שמעליו לא מהודק מספיק ואני באבל עמוק. המחשב, תמונות, חומר עבודה שחלקו לא מגובה (בעוונותי).

מייל בהול לניר שהשתתף בצערי, אבל לא היו הצעות מיוחדות מלבד ליבש ולקוות לנס.

הגענו לאלבניה, ומהר מאוד קושרנו לזוג ישראלים שחיים שם (פרטים בפרק אלבניה), מה שאפשר לאשפז את ה Mac היקר שלי במעבדה שסומכים עליה.

אחרי ארבעה ימים כששבנו לעיר, המחשב יובש היטב ונמצא בר החייאה, רק שהחלק הדרוש (כניראה לא משהו רציני לא בנמצא ואנחנו כבר עוזבים את אלבניה.

החלטנו שמייד רוכשים מחשב חדש שמשמש מאוד (גם סרטים לילדים בהפלגות ארוכות). נכנסנו לחנות מחשבים, מודרנית ועשירה יש לציין, אחרי הכל אנחנו לא ממש בלב הקידמה. בתוך 10 דקות החלטנו, מחשב פונקציונאלי, מסך מספיק גדול, כמעט הכי זול בחנות וחברה ידועה (Acer). אז עכשיו נאלצת להתמודד עם מערכת הפעלה חדשה וגם  - כל תמונות האיים האיונים לא בנמצא L מקווה מאוד שאפשר יהייה להציל בהמשך. For the  ,records רוצה לציין את הכושר הנבואי שלי, בערב קודם כשיצאנו מקורפו ציינתי בפני אודי שכדאי שנגבה לפחות את התמונות, רק שכושר נבואי לא מספיק, במיקרה הזה...

זו ההקדמה שבאמצעותה הסברתי את מצבי הנפשי הרעוע וגם תרצתי את העובדה שלא ממש בא לי לכתוב את כל הפרק הזה מחדש ותמונות איין... 

מנסה בכל זאת לסכם, בעקר כדי להשאיר לנו זכרונות, לכם זה עשוי לשעמם (כמו ספר בלי ציורים..).

כשעזבנו את התעלה הקורינטית הגענו להחלטה אסטרטגית שאנחנו מאיטים קצב. התחושה היא שאנחנו עוברים יותר מדי מקומות ומבלים מעט מדי בכל אחד. מטיולים בעבר, אנחנו יודעים שהדרך הנכונה עבורנו לטייל היא לאט. אפילו היה לנו חוק שלא עוצרים במקום לפחות משלושה לילות וזה עבד לנו מצויין.

למרות שהאיים האייונים נחשבים לאחד מאזורי השייט היפים ביותר, עם תנאי שייט מעולים (לכן הם יעד לשייטים מתחילים) החלטנו לעגון בשניים, איטקה ופקסוס.

באופן כללי, ארכיפלג האיים בקירבה יחסית לאיטליה, דבר שנכר בארכיטקטורה אבל גם בשפע מצרכים שמגיעים מאיטליה, מה שאומר שהסופר המקומי, גם אם קטן, משופע בגבינות טובות, נקניקים מעולים ושאר מוצרי מותרות.

איטקה אי ירוק עם לא מעט מפרצים בהם אפשר לעגון. אנחנו בחרנו בכפר הנקרא קיוני  למרות שהיעד העקרי לעגינה הוא כפר אחר.

בדיעבד שמחנו על ההחלטה אחרי שביקרנו בטיול רגלי בכפר האחר.

באיטקה חגגנו לתומר יומולדת 14. היה בזה מן הסמליות, כשתומר נזכר שאחותי הגדולה (עפרה) הקריאה לו שנה קודם בבר המצווה את הפואמה המפורסמת "הדרך לאיטקה". מי שלא מכיר, שווה לקרוא. אם יצא, אשתדל לאתר ברשת לטובת העצלנים...

יום ההולדת נחוג על פי תוכנית מפורטת שרוני הכינה. פקניק עם אוכל טעים ששתינו הכנו יחד, הכנות במפרץ נסתר + סימני דרך עם שי וגם חידון שבסופו תומר מגלה מה היא מתנת היומולדת אותה יקבל כשנחזור (באיחור קל של 5  חודשים). בהשראת ניר, תומר ביקש מארז עמיד למיים למצלמה שלו כדי שיוכל לצלם בצלילות.

בכל זאת כמה תמונות מהפלאפון...

רוני מעניקה מתנה וברכה

היה יופי, עד שרוני פרקה מתח שנבנה לקראת יום ההולדת, ונתקפה בין השאר געגועים עזים לחברות ולבית הספר (כבר היה שווה לנסוע). על ההתמודדות עם המשבר ובכלל מחשבות יותר עמוקות לגבי הנסיעה, אולי אכתוב פרק נפרד. זה עשוי לעניין משפחות ששוקלות טיול עם ילדים.

הימים על האי עברו בטיולים רגליים חמודים ונוחים, שאיפשרו להכיר קצת יותר לעומק. בין השאר הספקנו להפוך בר חמוד ל "מקום שלנו" כגלידריה ומקום לשבת על אוזו/בירה בערב.

בבר יצא לי להכיר כמה אנשים מאוד מעניינים שמשיחות איתם יכולתי להבין טיפה יותר לעומק את עומקו של המשבר הכלכלי ביוון. בעל הבר, בעל תואר ראשון בפיסיקה מאוניברסיטה באיטליה. אחרי הלימודים החליט לעסוק במוזיקה, ואכן המוזיקה בבר מעולה! לפני 15 שנים, חזר לאי והקים את הבר המקסים, שפתוח כל השנה, למרות שבחורף נמצאים בו רק מעט היוונים שגרים בכפר. השיחה איתו התגלגלה על הפוליטיקה והמשבר (לשם שינוי לא שלנו). בהמשך הגיעו שני חברי ילדות שלו. שניהם בוגרי אוניברסיטה ושניהם חזרו לאי בעקבות המשבר והפיטורים הנרחבים באתונה. האחד, רוקח, בוגר איטליה, שפתח בית מרקחת בכפר שכן, והשני מהנדס שעבד באתונה הרבה שנים, עד שפוטר בקיץ שעבר. חזר לאי וקנה Taxi boat בתקווה שתפרנס אותו בקיץ הקרוב. שניהם שמחים עם החזרה לאי אבל כולם מודאגים מהעתיד. החזרה של צעירים הביתה לאיים היא אחד מסממני המשבר. העוני קל יותר בבית באיים. אין ספק שהמאחד את היוונים כרגע הוא שינאה עזה למרקל ולגרמנים.

מאיטקה עברנו בהפלגת לילה לפקסוס, אי פצפון ממש מדרום לקורפו. פקסוס גם הוא ירוק בצידו המערבי מאוד מצוקי. אחת הסיבות שבחרנו בו, ספרות ענפה יחסית של טיולי רגל בשבילים נוחים ועתיקים. העגינה במקום מקסים, מעין תעלה בין הכפר המרכזי ושני איים שנמצאים מולו, עמוסי קינוני שחפים שמצווחים בלי הפסקה.

בין טיולים לשייט דינגי ביין האיים וקומזיץ על אחד האיים עברו עלינו ימים מקסימים. את היום האחרון החלטנו להקדיש לצוקים שבמערב. בערב יצאנו לעגון במפרץ וגילינו שהמצברים לא נטענים מהמנוע. צרה! טלפון ליעקב (למעוניינים בפרטים בפוסט הקודם). בסופו של דבר, התקלה לא נפתרה ובכל זאת, למרבה השימחה המשכנו בתוכניות. החוף המערבי מדהים ביופיו. צוקים אנכיים שיורדים לים, אין סוף מערות ומפרצוני חול קטנטנים ומבודדים. חבל שאין תמונות...

בכל זאת שתיים שהצלנו מהאייפון מטיול רגלי של שי ואודי. בחוף המערבי גם קשתות כאלה וגם מערות, והרבה!

הורדנו דינגי ויצאנו לבקר בכמה מהן. אני לא התאפקתי והוצאתי ציוד צלילה, הבטחתי צלילה רדודה. היה מדהים. קניונים יפים ועמוקים ולא מעט בעלי חיים, בהתחשב בעובדה שזה הים התיכון. המיים הצלולים והראות הטובה מוסיפים לחגיגה. לצערנו, בגלל התקלה לא נשארנו ללילה, והמשכנו לכפר שבו יכולנו להתחבר לחשמל ולטעון בטריות. בעזרת ההנחיה של יעקב הבנו שכנראה שהאלטרנטור דורש החלפה והטיפול יוכל להתבצע רק בקורפו.

התמונות הוספו אחרי שהדיסק מהמחשב ששבק ניצל

בבוקר, ללא דיחוי, יצאנו לעיר קורפו, מעגן מקסים שצמוד למצודה של העיר. שם איתרנו חשמלאי שהגיע למחרת פרק בדק ולשמחתנו, התקלה היתה ברת תיקון פשוט יחסית (משהוא כמו פחמים). בקורפו בילינו מעט מאוד, מבחינתנו רק תחנת מעבר ליציאה מסודרת מיוון, מתכננים ביקור יותר משמעותי בדרך חזרה.

יצאנו מקורפו בערב, קצת סערה, מתח של גשם וים של דמעות על מחשב ששבק.

שייטים יקרים

הפעם לא מעלה אינפורמציה. אשלים בהמשך...

הדרך לאיטקה

חיפשתי ומצאתי.
כמה יפה וכמה מתאים, בעיקר לתומר.
תודות לעפרה.

הדרך לאיתקהמאת קונסטנטינוס קוואפיס (1933 – 1863)

כי תצא לאיתקה
בקש כי תארך דרכך מאד.
שתהיה מלאה הרפתקאות, שופעת תגליות.
ליסטריגונים, קיקלופים,
פוסידון הזועם – אל תירא מהם:

לעולם לא יקרו אלה בדרכך
כל עוד מחשבותיך נעלות,
כל עוד רגשות נשגבים
מדריכים את נפשך ואת גופך.
ליסטריגונים, קיקלופים,
פוסידון הפראי – לא תפגוש בם
אלא אם כן תישאם בקרבך,
אלא אם כן רוחך היא שתקימם לפניך.
בקש כי תארך דרכך מאד.
מי ייתן ותתעורר אל בקרי קיץ רבים,
ובשמחה רבה, בחדווה,
תדרוך כף רגלך בנמלים אותם תפקוד לראשונה.

מי ייתן ותחנה במחוזות המסחר הפיניקיים
ותרכוש את הטובים שבטובין,
אם הפנינה, האלמוג, הענבר וההובנה,
גם בשמים משכרים מכל המינים –
בשמים משכרים ככל שתוכל לשאת.
ומי ייתן ותפקוד ערים מצריות לרוב
ותלמד, ותוסיף דעת מחכמיהם.

ותהא איתקה לנגדך תמיד,
להגיע לשם זה ייעודך.
ועל הכל, אל תאוץ לך הדרך.
ולוואי ותארך מאד, שנים הרבה,
ותגיע אל אותו אי ואתה שבע ימים,
עשיר ככל אשר אספת בדרכך,
ובלי לצפות שאיתקה תעשירך עוד.
איתקה העניקה לך את הטיול המופלא.
אלמלא היא לא היית יוצא כלל למסע.
אין בה עוד.