עוד שעה מגיעים להרצליה וסוף למסע ולחלום...
ספינת חיל הים כבר בדקה אותנו מכל הכיוונים במשך
חצי שעה של זריחת שמש בין עננים ושקיעת ירח עגול ובהיר. ערב סוכות היום, זמן טוב
לאיחוד משפחה. הים שהיה שקט במשך ארבעת ימי ההפלגה הפך באחת רוגש, עם רוחות גב
שהגיעו עד שלושה עשר קשרים, וגשם שטפטף לקינוח. אפשר להאניש את איתני הטבע ולהסביר
איך גם הם מלווים אותנו בסופה של דרך לא קצרה.
 |
| ספינת חייל הים מבקרת לפנות בוקר |
עברה עלינו הפלגה נינוחה ונעימה במיוחד. ארבעה
אנשי צוות, קפטן אודי, תומר ספן משנה, אלון בשלבי הכשרה ימית ואנוכי, הקפטן של
הפנים. קניות גדולות לקראת המסע, הסתברו כמוצדקות ומלאי המזון ממש ניגמר. היציאה
לדרך לוותה בהתרגשות הפרידה מרוני ומיכל שיצאו לבלות יחד יממה בדרך הביתה. בכי
קורע לב של רוני, דקות אחרי ששיחררנו חבלים, גרם לאמא להזיל יותר מדימעה. היום
הראשון עבר עם תקלה ממנה חושש כל שייט, מנוע שנהם מונוטונית, עד שהחל להעלות
ולהוריד טורים ובסופו של עיניין כבה.. למזלנו, היינו עדיין בטווח קליטה סלולרית, כך
ששוב ניצלנו בזכות יעקב, החבר/מכונאי הטלפוני שלנו, שהוכיח שוב שאין מלבדו. אחרי
שעתיים של הנחיה מרחוק, המנוע חזר לעבוד.
ביום השני הצטרפה אלינו "ציפקה",
סיבכי קטן וחמוד להפליא, שאחרי שעה הרגישה בבית, זללה בכל פה, למדה להכנס ולצאת
מהסירה, וגילתה סקרנות בכל הנעשה, גם במטבח. הייתה עסוקה בעיקר בזלילה בלתי פוסקת,
פירות, פירורי לחם וגם זבובונים שלא ציפו לטורף אכזר בלב ים, זה מה שחוותה גם שפירית יפיפיה
שנצודה בלי היסוס. מה שנכנס גם יצא, לשימחתנו ציפקה מתורבתת ומצאה לה נקודה לעשות
את צרכיה. מדי ערב, לקראת שקיעה, אחרי שבילתה איתנו על הסיפון וגם בתוך הסירה,
פרשה לה לפינת התנומה, בין אופניים לתורן, מצונפת ושמחה. היינו שמחים לאמץ אותה
כחית מחמד, ממש נקשרנו אליה במהלך ההפלגה.
 |
| ציפקה במטבח |
מלחמה על טריטוריה
מפגש עם שפירית יפה שהסתיים ב"משחק" הישרדות
 |
| זוללת שפירית |
ומה עושים ארבעה ימים, ארבעה בסירה אחת? צופים בשקיעה וזריחה, קוראים
המון, קופצים לרחצות בלב ים, מדברים, משחקים, גם רמי קוב שקיבלנו מאלון ומיכל. אני
עסוקה גם בפנים הסירה, מסדרת, מנקה, אורזת וממינת. נהנת מאוד מבישול ופינוק יושבי
הסירה, למרות כמה פשלות טכניות שהתגלו כבר ביום הראשון למסע. נותרנו ללא גז
לבישול, מעט שמן זית, יחסית למספר המכורים לו, וגם חמאה שנשכחה מרשימת הקניות.
ובכל זאת, ארוחות גורמה עלו על שולחננו. השתמשנו בגזיה של אלון, עד שגם זו נגמרה,
ובגריל המשוכלל שרכשנו במרמריס בתחילת המסע, עד שניגמרה טיפת הגז האחרונה, אתמול
עם סיום ארוחת הערב. הדגים שדגנו כמעט מדי יום (טונות אלבקור), שלשימחתנו רק אחד
הגיע לתוך הסירה, והפלמידות הכבושות, היוו תוספת חלבונים טעימה ועשירה. בסופו של
דבר, המזון היה משובח ולא החסרנו דבר. אני, מדי פעם מצליחה להתרכז גם בכתיבה.
יודעת שמה שלא אכתוב עכשיו, עם כל הרצון להשלים את יומן המסע, ידחה בין שמחות,
פגישות, מטלות בית ועבודה.
 |
| קפה של אחר הצהריים |
 |
| אלבקור 7 קילו |
 |
| מה עושים עם הכל? |
 |
פתרון יצירתי מס 1
גזיה מחוברת לכיריים |
 |
ומספר 2
קפה על הגריל |
 |
| שיעור פרטי |
 |
| גם אחרי רדת החשכה |
אפילו מפגש עם להקה של דולפינים לא הפסדנו, רק
לא מספיק רוח לשיוט מפרשים אמיתי.
שעה אחרונה של שייט, לפני שנוגעים בחוף, הרוח
עלתה, הגלים ירדו והגשם פסק. שקט...
ומה עכשיו, מבחינתנו כל זה היה סוג של
"בדיקת התכנות" וגם הכנה לשייט הגדול הבא. התאבון גדל לשוט גם בימים
רחוקים וגדולים, עם שפע אלמוגים ואיים מקסימים. כיוון ששיתפתי עד כה, והשתדלתי לא
לזייף בדבר, אשתף גם עכשיו, שאנחנו כבר קוראים חומר כהכנה להגשמת החלום הבא.
תם ולא נשלם...
פגישת משפחה על המזח ביפו
 |
| עם אבא |
 |
| ואמא |
 |
| מיכל!!! |
 |
| מה את מצלמת?? |
 |
| וגם עזרא מתחילתו של המסע בא לקבל אותנו בסופו |
למחרת בבית עם בועז, נתן, אורן וגם סבתא ענה, ברם וגילי, גידי ושרון, משחזרים את משחק הטריוויה, מורשת שייט מאלון ומיכל.
