קסטלוריצו (Megisti) ל Gochek

לאור התגובות במייל ובבלוג, חשבתי אם להוסיף מפה. מאידך, אולי זה הופך את הבלוג ליותר אינטקאקטיבי כשאתם צריכים לחפש אותנו. הים התיכון קטן...

תמשיכו להגיב בבלוג, זה מאוד כף!

אחרי כמה ימים בלי אינטרנט, שוב מחוברים לחשמל ורשת, כך שיכולה להמשיך לכתוב.

הגענו לקסטלוריצו כמתוכנן בשעות הצהריים. אחת המוטיבציות היא "המערה הכחולה" בה בקרנו בשנה שעברה עם טלי והילדים. פתח קטנטן במצוק, מכיוון הים הפתוח, שאפשר להכנס דרכו רק בים מאוד שקט וגם אז צריך להוריד ראש. בפנים, חלל ענק וצבע כחלחל מרהיב על כל החלל. לצערנו, למרות שהים סביר, טיפה גבוה מדי. מתלבטים ולא לוקחים סיכון. בטח עוד נגיע.

החלטנו להשאר לילה, גם כדי לתת עוד צ'אנס למערה וגם מאוד אוהבים את האי. מנסים להכנס למעגן של הכפר ולהפתעתנו מגלים Ferry ענקית שחוסמת אותו מצד לצד. עגונה בירכתיים למזח ומהחרטום בחבל למזח הנגדי. מאפשר כניסה ויציאה רק לדיגים.

ה Ferry שחוסמת את הכניסה לנמל

אנחנו עוברים למפרץ הסמוך נקשרים עוגן + חבל ויורדים עם דינגי לכפר. כולם רעבים והסירה ריקה מאוכל.

אסתר במפרץ של Mandraki

הגענו ביום הפסחא. היוונים מאוד דתיים, זה ניכר בסימני חג בכנסיה המרכזית. דוכן הכומר מקושט ובובה תלויה על חבל. לא בטוחים מי הדמות, בכל מקרה בערב כחלק מהחגיגה שרפו אותה. משהו מכיר את המנהג ויכל לספר עליו? 

רוני נושאת דרשה לחג

מי הג'ינג'י שהועלה על המוקד?

באופן נורמאלי באי כ 350 תושבים, הפעם הכפר מלא ביוונים שבאו לנפוש סופ"ש של פסחא . אגב, בכפר הזה צולם הסרט Mediterano, חמוד מאוד למי שלא ראה. על שם הסרט מסעדה בראש הכפר, היא הייתה אחת הסיבות להשאר. אכלנו בה בשנה שעברה עם טלי ומאוד נהננו. הפעם סגורה :(

עזרא במקום בו מתקיים שוק הדגים

הכל סגור, גם המאפיה והסופר. "נאלצים" לשבת באחת המסעדות. בעל המסעדה עם אנגלית מעולה, שגדל באוסטרליה וחזר בבגרותו עם המשפחה לאי. חוש הומור בריא. מאוד חם ונחמד. 

במסעדה פוגשים את יואכים ומריה, זוג גרמנים מבוגרים, שאחרי 20 שונות שייט התישבו בבית בכפר קטן בחוף הטורקי (Palamut). מעשנים ושותים יחד שעות ארוכות אנשים מרתקים. המון סיפורים, המלצות הכוונות. ככה לומדים במהלך הנסיעה, אוספים כתובות ומשנים תוכניות. איתם יושבת חברה מאותו הכפר, לילה גולדשטיין. טורקיה מוסלמית, אומנית, נשואה ליהודי (רופא כמובן) חיה בבוסטון. גם להם בית בכפר אליו מגיעים לכמה חודשים בשנה. כן, יש אנשים שיודעים לחיות. 

במסעדה. מאחורינו מציצה לילה גולדשטיין

צ'ופרים לחג

בעקבות השיחה איתם וברורים שעשו עבורנו, מחליטים להכנס "רשמית" לטורקיה ב Guchek  ולא Kash. לכל מדינה מספר נמלי כניסה, שם מחתימים דרכונים, מכס ומשלמים. אין Duty Free! ההפלגה לשם של כשמונה שעות ומחליטים לצאת למחרת בלילה, כך ההפלגה עוברת לילדים יותר קל, ומרוויחים עוד יום של טיול. במהלך היום תומר ואדם עולים לראש המצוק ולמנזר שבהמשך. מסלול מקסים, תצפית מרהיבה. אנחנו כבר היינו מספר פעמים, וגם קצת זקנים ועצלנים..

מהמצלמה של תומר. מימין מפרץ מנדרקי וה Ferry בנמל של הכפר

חוזרים מאוחר לסירה, ולמחרת, אחרי רחצת בוקר, עזרא ופרדלה יוצאים לאותו מסלול למינזר, אני ואדם לקניות ולמאפיה. המאפים היוונים בשעות הבוקר ידועים במשפחה. אי אפשר לפתוח יום ביוון בלי Tiropita, מאפה עם פטה ו Spinaki, אותו רעיון עם תרד. אוכלים על ספסל על המזח כשזה חם חם. צמאים ויושבים ל"פרפה" עוד אחת מההנאות היוניות שלי (קפה קר מוקצף). כף לשפשף שוב את המעט יוונית.

קניות מכובדות בסופר ואנחנו חוזרים לסירה. רבע שעה של הליכה + חציה לא פשוטה עם הדינגי. המון קניות שצריכות להשאר יבשות.

אתגר קניות יבשות בדרך לאסתר

בנתיים ה Ferry עזבה את הנמל ואנחנו עוברים לשם. מעט מאוד מפרשיות של תיירים (3 בסה"כ) וגם כל היוונים חזרו לאתונה. הכפר מתרוקן. סירה לידנו אבירמה גולן (סופרת ועיתונאית) בן זוגה שמוליק וחבר לשייט ניר. עוד בירה יחד ושיחה ארוכה. הילדים נהנים מאינטרנט ואני העלתי את שני הפרקים הקודמים.

הרוח חזקה ואמורה לרדת אחרי הצהריים. בשש יוצאים, רק כדי לגלות שהרוח עדיין חזקה, כמובן שמהאף, ואנחנו מתקדמים מייל לשעה...

חוזרים ושוב עוגנים, פרוצדורה שתמיד מלווה בקצת לחץ, במיוחד כשרוח מנשבת ומקשה על היגוי. קפטן אודי כבר משופשף וכל עגינה מושלמת מקודמתה. גם הצוות סר למרותו וכולם יחד עובדים נפלא!

האמת היא שחזרנו מפני שרוני זכרה את הסופלקי של קסטלו ולא הספקנו לאכול... ממתינים ויוצאים בחצות. הים גלי אבל הרוחות נחלשו. עוד לילה של שייט, משמרות ובוקר חדש ב Gochek.