יציאה למסע יפו-הרצליה-פאפוס

החלטנו לנסות לכתוב יומן מסע או ברוח הזמן “Blog”. קצת משונה עבורי שכתיבה על המחשב בעברית קצת שקה לי וכלל רגילה לכתוב יומן מסע בפנקס קטן. ניראה אך ילך...

בנתיים Offline. מחכה להזדמנות ראשונה של רשת כדי לפתוח בלוג רישמי.

בוקר ראשון על הסירה. יושבת ב”סלון” הענק שלנו, על יד עציץ הפרחים הכתום שדרורית העניקה לי לפרידה. פרחים בכל מקום ובמיוחד על סירה

בלב ים משמחים לבב, כשהירוק מתחלף לכחול והופך נדיר במיוחד. למרות הסקפטיות של אודי, מצאתי להם מקום בטוח וראוי שלא סובל מנידנודי הסירה.

עכשיו כבר מחוברת לרשת בכפר קטן ומקסים במפרץ של קקובה טורקיה. כותבת סיכום של קורותנו עד כה.

הימים לפני היציאה היו לא פשוטים. הרבה מאוד עומס בעיקר בעבודה, פרידה שהתקרבה מהילדים הגדולים ולחץ ההתארגנות שלפני יציאה שלא ממש זכה לתשומת ליבי. למזלי אודי היה הרבה יותר פנוי ממני, כך שיכולתי להתפנות לעבודה וילדים.

בשבוע שלפני ההפלגה סוף סוף התפנתי גם לעבודה בסירה. עם כל יום של ניקיונות וסדרים, הסוף ניראה רק יותר רחוק. בסופו של דבר הצלחתי לפנות טונות של ג'אנק וגיליתי שב"אסתר" המון מקומות איחסון. אודי בכל התקופה האחרונה היה עסוק בעיניינים "משניים" כמו תוכנות ניווט, פריטי בטיחות, עבודות חשמל ומנוע (המון שעות יעקב, האיש שעל המנוע החשמל ושיפצורים אחרים). בקיצור - שעשועים יקרים ומיותרים...

יום חמישי בלילה, ערב לפני ליל הסדר ו 72 שעות לפני היציאה המתוכננת, שוב בדקנו מזג אוויר ולמרבה הבאסה הסתבר שיציאה ביום ריאשון כמתוכנן תסתיים ביממה של סערה לפני חופי קפריסין. הברירות היו לדחות בארבעה ימים לפחות או להקדים ביממה. כמובן שהחלטנו להקדים. המשמעות יממה פחות להתארגנות. עוד לא כבסנו, ארזנו הצטיידנו ואפילו לא גמרתי לנקות את אסתר. מיותר לציין שניכנסנו להילוך גבוהה. מכונה אחרי מכונה, קיפול מיון אריזה וגם קניות. גילי נירתמה וירדה איתי ליפו בשישי בבוקר לאטרף של נקיונות. חוץ מהעזרה, נהננו מאוד "לבלות" יחד שעות אחרונות.

שישי אחה"צ בדרך לסדר בעומר, אצל האבן חיימים, ביקור קצר בתימורים לנשיקות ופרידה. ליל הסדר היה משפחתי מאוד ואוירה נפלאה. האבן חיימים פינקו אותנו בארוחה מעולה ללא כל תרומה שלנו למאמץ. חגגנו בהרכב משפחתי של שלש האחיות ושלוחותיהן. כמו תמיד, פורום מנצח. על כל החגיגה העיבה הפרידה המתקרבת. שעה לפני שהופכים לדלעות, התחילו טקסי הפרידה שנמשכו כמעט שעה. הרבה חיבוקים נשיקות וגם דמעות.

סוף סוף התגלגלנו לאוטו ה"אמין" שלנו, רק כדי לגלות שהוא לא מאכזב ומתמיד בחוסר שיתוף הפעולה. סירב להניע בכל תוקף! אנחנו פחות מ 24 שעות לפני יציאה. עייפים ממש והררי עבודה עוד לפנינו. לשמחתנו המשפחה מרובת מכוניות ונהגים שנענו בשימחה להסיע אותנו למכונית שחיכתה לנו בתימורים. האוטו יגרר ביום ראשון למוסך בירושלים. מקווה שימכר בתקופה הקרובה :)

השבת עברה באריזה אנטנסיבית. ניר, שנקרא לדגל, הסיע אותנו על תפנו ותיקנו לנמל ביפו. התמונה שבפרופיל פרי מצלמתו. תודה כפולה!!

בשעת פריקה והתארגנות

הנסיכות.

רוני עם החולצה שהכינו החברות לפרידה

ביפו מנופפים לשלום לרוני והילה שבאו להפרד.

ההפלגה מיפו להרצליה בהרכב משפחתי מלא הייתה למעין שייט פרידה. כל-כך טוב יחד וכל כך יחסר :(

בהרצליה פוגשים את פרדלה ועזרא, חברים ותיקים וסקיפרים טריים (עברו טסט לפני יומיים), שותפינו לשבועיים הראשונים. אניאס, מוטי ונעמי מגיעים לפרידה קצרצה ומביאים איתם יין משובח, שנפתח אתמול עם סיומו המוצלח של שלב החציה, במפרץ מקסים בטורקיה.

ארוחת ערב בנמל בהרצליה, ואנחנו צועדים למשרדי משטרת הגבולות. בקומת הכניסה עומד ג'ינג'י גבוהה עם תרמיל וכינור. מיד עם כניסתנו פונה ושואל אם אנחנו בדרך לקפריסין והאם יוכל "לטפו טרמפ" איתנו. התשובה המיידית היא "לא אנחנו מלאים". מבט נוסף על הכינור וגילי שתולה מבט שואל והמחשבה שבעצם למה לא?! אני נגשת ומראינת. הבחור דני שעושה מסע טרמפים מסביב לעולם. עוד כמה שאלות ומייד מבינה שהסיכון לא גדול. לא פשוט לקחת נוסע נוסף לסירה. צפוף ומאוד אינטימי. לעומת זאת, היה פשוט מאוד לשכנע את אודי ואדם הדני לא ידע את נפשו מרב שימחה והתחיל לקפץ ולרקוד. מסתבר שכבר שלשה שבועות מחכה לטרמפ בנמל בהרצליה.

הפגישה עם אדם וכל השימחה מסביב הפכו את הפרידה מגילי ושי להרבה פחות כבדה. ירח מלא וכשעולים לסיפון אני מבקשת מאדם ניגון לפרידה וזה פוצח בשיר עם אירי ואני וגילי בריקוד סוער על המזח. עוד חיבוק ועוד נשיקה ועוד ועוד ואין ברירה משחררים חבלים ויוצאים לדרך. עבורי שמחת הנסיעה והגשמת החלום מהולים בעצב הפרידה וההרכב החסר בהרפתקאה.

לילה ראשון של הפלגה. הים שקט כמו מראה ואור יקרות של ירח מלא. מהר מאוד אדם מתגלה כטרמפיסט המושלם. שמח לבבי מלא סיפורים ומחשבות, פתוח מאוד, עוזר אבל לא נדחף, אח גדול כפי במיוחד לתומר ורוני. חמוד אמיתי. אני מבלה שעות ארוכות בפריקה של הציוד, כלל החבילה הענקית עם כל הבגדים של אודי ורוני, שנפלו למים ביפו... זה יכל להיות מבאס נורא אבל הצלחתי לקחת לצד המשעשע... המשמרות התחלקו בין אודי, פרדלה, עזרא ואדם. כל אחד כשעה וכבר הגיח לו בוקר חדש. היום עבר במהירות שקשה להבין. המון שינה, קריאה, בהייה ושיחה. עוד ארוחה ועוד אחת. הים נפלא ועוד ירח מלא שעלה.

בשעת שקיעה אנחנו פותחים קאווה לחיי המסע ואדם משמח אותנו בשירי עם על הכינור. ועוד לילה של משמרות ואנחנו קמים לשמונה שעות אחרונות לפני עגינה בפאפוס, קפריסין.

בבוקר הפתעת היום משפחה של

שמונה דולפינים משחקים עם חרטום הסירה במשך רבע שעה. ההתרגשות גדולה אבל תמונות לא משהו. בכל זאת מוסיפה אחת למזכרת.

הפעם הים פחות נחמד. גלים של כשני מטרים ורוח קדמית מציקה. אסתר לא זזה! המנוע לא מספק את הסחורה כמו בעבר. יתכן שהמלא Barnacles (מין בלוטי ים וחיות אחרות) בחצי שנה שהסירה עגנה.