פרידות ושיפוצים

הגענו בבוקר של יום שישי למרמריס. המפרצים של מרמריס מדהימים ביופים, ובין כל המעגנים האפשריים אנחנו בוחרים בזה שנמצא בתוך העיר (Netsel Marina).
הפעם הצלחנו לחדור את גבולות טורקיה ואנחנו תירים רשמיים! אגב, מדהים כמה הגבולות הימיים פרוצים בקפריסין, יוון וטורקיה. אין בעיה לשייט שבועות כל זמן שדואגים להניף את הדגל המתאים. לעומת זאת, 50 מייל מגבולות ישראל אנחנו מאותרים ע"י חיל הים שמבקש להזדהות ומאוחר יותר בא לבדוק (לראות לנו את הלבן בעניים). כל הכבוד לצה"ל!
שישי בבוקר עזרא ופרדלה יצאו כדי להתארגן על כרטיסי טיסה חזרה וגם קצת צ'ופרים לאסתר: מגבות מטבח שהיו חסרות מאוד (עכשיו יש מלאי לשנה!), דלי ירוק במקום הדלי שצנח למים וכדומה.
אדם מתקשה להיפרד ומחליט להשאר עוד יום. בערב מוזמנים לארוחת פרידה ובוחרים באחת המסעדות היותר טובות באזור. אוכל מעולה, בריא ויחסית לארץ מאוד זול. ישבנו בשולחן גדול של שיבעה,בפעם האחרונה. כולנו מסכמים את השהייה יחד כחויה טובה ומנפחים את האגו אחד לשני. יש גם עצב של פרידה מתקרבת. אדם מציע לקחת את תומר לאיסטנבול (טרמפים) ולהחזיר אותו כשאנחנו מוכנים ליציאה... מזל שיש אודי מבוגר אחראי בסביבה שלא מרשה.
בוקר, עזרא ופרדלה נפרדים ויוצאים לדרכם מצוידים בסנדויצ'ם ומכתבי פרידה חמודים שרוני משאירה להם.

מתנצלת על האיכות. זה מה יש...

יוצאים לדרך

אדם מתעורר מאוחר מתארגן נפרד ושוב חוזר. הפרידה קשה לכולנו במיוחד לילדים. כמה תמונות למזכרת והמחשה.

משבת בבוקר מתחילה ההתרוצצות סביב "מתיחת פנים" לאסתר. המרינה יושבת בצמוד לאינספור חנויות שעוסקות בציוד ובתי מלאכה שעוסקים בסירות. כל דבר שלוקח שנים למצוא בארץ נמצא בשפע במיגוון ובמחירים נמוכים משמעותית. בעלי המלאכה מקצוענים, ששיפוץ סירות לחם חוקם. יש רשימה ארוכה שהכינותי מבעוד מועד והפרויקט יוצא לדרך.
הימים ארוכים ועמוסים ולכן הבלוג יוקפא עד לסיום העבודות.

כולם מגויסים לקירצוף ושיפוץ וזו רק ההתחלה...

אסתר בשיפוצים

הסערה במפרץ של גוצ'ק ועד למרמריס

הגענו לגוצ'ק בבוקר כמתוכנן. הים שקט כמו מראה. שוב נוף ההרים המושלגים של החוף הטורקי.

בדרך לGochek

אדם אורז ואודי והדרכונים בדרך למשרדים. הפתעה! למרות כל הברורים מסתבר שזה לא נמל כניסה לטורקיה. אופס טעות! המשמעות היא שאנחנו ממשיכים להיות לא חוקיים, מאז עזבנו את קפריסין. נמל הכניסה הבא במרמריס כשמונה שעות הפלגה. לא נורא מלבד העובדה שאחה"צ צפויה להתחיל סערה רצינית. אדם שכבר היה מוכן לפרידה והמשך המסע שלו קצת מאוכזב אבל מהר מאוד מתאושש. היום יום שלישי ולמרמריס נגיע רק בשישי. ככה זה כשאתה בים. התוכניות בערבון מאוד מוגבל. למרבה המזל, ולאור נסיון העבר, עזרא ופרדלה לא קנו כרטיסי טיסה, כך שאין לחץ. חברים יקרים שמתכוונים לחבור אלינו, נא לקחת בחשבון. יש גם כוח עליון!

בפעם הראשונה נתקלים במפרשיות בחוף הטורקי. אכן מחוץ לעונה.

הסקיפר והמשנה (פרדלה בעיסוק אופיני)

רונצ'ה

אנחנו נשארים במפרץ מוגן ומדהים ביופיו. המעגן משמש סירות צ'ארטר לעגינת חורף. מסעדה קטנה סגורה בעונה זו. אנחנו ועוד יכטה אחת עם שני גרמנים מצפים לסערה.

מנוחת הלוחם...

בנתיים יוצאים לסיבוב קטן. המקום יפה בצורה שקשה לתאר. מפרץ ועוד אחד וגם אחד בתוך השני ומסביב הרים מיוערים, מצוקים, ומים במיליון גוונים של כחול.
קשה לתאר במילים אז מעמיסה תמונות.

שני כלבלבים מתוקים שהשתעשו איתנו וליוו את הסיור

שרידי כנסיה. עדות לנוכחות יוונים שטרונספרו.

תומר ואדם בעוד קטע של בנים

מפגש פיסגה בין שני מפרצים

ללא מילים

אני אהבתי

המפרץ הבא. 15 דק הליכה לכיוון מערב. כאלה פזורים מכל עבר

אבא ובן

גם אני שם. מאושרים באמת!

הלילה שקט באופן מפתיע. אין קליטה של רשת כך שאנחנו בסוג של אפלה. הלחץ הברומטרי הולך ויורד. בבוקר מתעוררים לרוחות מטורפות. ציפינו אבל לא תארנו עד כמה. רצים החוצה להוסיף עוד חבלים, לקפל את כל הבדים שרק אפשר. ממש נלחמים ברוח העזה שלעיתים מגיעה ל 45 קשרים! זה המון!! אומנם אנחנו במפרץ אבל הרוחות מרשימות. גשם לפרקים ובין שבר ענן אחד למשנהו זוגות זוגות יוצאים לסיבובי התרעננות. המשימה לא פשוטה. שיבעה בסירה אחת יותר מ 24 שעות. דורש המון התחשבות ויכולת למצוא תעסוקה ולתת מרחב לאחר. רוני מכינה בצק לפיצה, משחקים scrabel, קוראים, תשבצים, מקשקשים. כשהבצק תופח (או כמו שתומר אומר "השמרים משחררים גאזים"), יוצאים לסיבוב, עולים על הגיבעה לתצפית, פוגשים צב תינוק, לתומר מפגש אינטימי עם זעמן שחור (די גדול) המון פריחה. מהתצפית רואים את חזית הגשם המתקרב. מתגלגלים במורד הגבעה ורגע לפני שמגיעים לסירה מגיעה המקלחת. אגב, בזמן הסערה המזח שעדיין לא גמור קצת התפרק, כך שהיה שלב שהיינו מנותקים מהחוף, ועזרא מצא את עצמו מדלג לתוך המים. הגיע לסירה ספוג מכף רגל ועד ראש כולל מעיל פוך ונעליים!
חזרנו ועמלנו על הכנת הפיצה. רוטב מושקע, זיתים וגבינה. התנור המחמם הריחות והטעם הוסיפו לאווירת החורף במעוננו. באופן כללי התזונה בריאה וטעימה. עזרא מפנק אותנו כמעט מדי יום במטעמים יצירתיים עם חומרים מאוד מוגבלים. כף!
כך נסגר לו עוד ערב. גשמים רוחות שלא לגמרי נרגעות. מקווים שמחר נוכל לפחות לעבור למפרץ אחר.
הבוקר הפציע. שקט מסביב. כניראה שעברנו את זה בשלום. מבלים בשייט מפרשים, בכל זאת 20 קשרים. אודי נותן לעזרא ופרדלה להשתעשע ולהוביל אותנו למפרץ הבא ללא מנוע. הרבה מהפכים (הסירה מטלטלת מצד לצד עם העברת המפרשים) זוויות מרשימות לים. עגינה מושלמת של אודי ללא מנוע, ארוחת צהריים ואנחנו עוברים למפרץ חדש. החלטנו לצאת שוב בחצות. הים אמור להרגע לגמרי ואנחנו נגיע בביטחה לעגינת בוקר (מאוד רצוי לא להגיע לעגינות בשעות החשכה).
אחה"צ הילדים (כן, גם אדם) משתעשעים בהכנת מדורה ללילה. רוני שוב מכינה בצק שמרים, על פי מתכון דני להכנת לחמניות על מקל מעל הגחלים.
לילה, רוני תומר אדם אודי ואני יורדים עם דינגי לחוף. מדורה, ספסל עץ נוח שהוכן לטובת הזקנים, סיפורים שירים ובדיחות. גולת הכותרת "הלחמניות של אדם" לא מבינים איך לא הכרנו קודם. אנחנו נביא את הבשורה. לצערי אין תעוד בתמונות.
חצות ואנחנו יוצאים. בהתחלה הים עדיין קצת גבוה, במהלך הלילה נרגע. אני במשמרת של לפנות בוקר, נהנת מזריחה מדהימה על המפרצים של מרמריס.

קסטלוריצו (Megisti) ל Gochek

לאור התגובות במייל ובבלוג, חשבתי אם להוסיף מפה. מאידך, אולי זה הופך את הבלוג ליותר אינטקאקטיבי כשאתם צריכים לחפש אותנו. הים התיכון קטן...

תמשיכו להגיב בבלוג, זה מאוד כף!

אחרי כמה ימים בלי אינטרנט, שוב מחוברים לחשמל ורשת, כך שיכולה להמשיך לכתוב.

הגענו לקסטלוריצו כמתוכנן בשעות הצהריים. אחת המוטיבציות היא "המערה הכחולה" בה בקרנו בשנה שעברה עם טלי והילדים. פתח קטנטן במצוק, מכיוון הים הפתוח, שאפשר להכנס דרכו רק בים מאוד שקט וגם אז צריך להוריד ראש. בפנים, חלל ענק וצבע כחלחל מרהיב על כל החלל. לצערנו, למרות שהים סביר, טיפה גבוה מדי. מתלבטים ולא לוקחים סיכון. בטח עוד נגיע.

החלטנו להשאר לילה, גם כדי לתת עוד צ'אנס למערה וגם מאוד אוהבים את האי. מנסים להכנס למעגן של הכפר ולהפתעתנו מגלים Ferry ענקית שחוסמת אותו מצד לצד. עגונה בירכתיים למזח ומהחרטום בחבל למזח הנגדי. מאפשר כניסה ויציאה רק לדיגים.

ה Ferry שחוסמת את הכניסה לנמל

אנחנו עוברים למפרץ הסמוך נקשרים עוגן + חבל ויורדים עם דינגי לכפר. כולם רעבים והסירה ריקה מאוכל.

אסתר במפרץ של Mandraki

הגענו ביום הפסחא. היוונים מאוד דתיים, זה ניכר בסימני חג בכנסיה המרכזית. דוכן הכומר מקושט ובובה תלויה על חבל. לא בטוחים מי הדמות, בכל מקרה בערב כחלק מהחגיגה שרפו אותה. משהו מכיר את המנהג ויכל לספר עליו? 

רוני נושאת דרשה לחג

מי הג'ינג'י שהועלה על המוקד?

באופן נורמאלי באי כ 350 תושבים, הפעם הכפר מלא ביוונים שבאו לנפוש סופ"ש של פסחא . אגב, בכפר הזה צולם הסרט Mediterano, חמוד מאוד למי שלא ראה. על שם הסרט מסעדה בראש הכפר, היא הייתה אחת הסיבות להשאר. אכלנו בה בשנה שעברה עם טלי ומאוד נהננו. הפעם סגורה :(

עזרא במקום בו מתקיים שוק הדגים

הכל סגור, גם המאפיה והסופר. "נאלצים" לשבת באחת המסעדות. בעל המסעדה עם אנגלית מעולה, שגדל באוסטרליה וחזר בבגרותו עם המשפחה לאי. חוש הומור בריא. מאוד חם ונחמד. 

במסעדה פוגשים את יואכים ומריה, זוג גרמנים מבוגרים, שאחרי 20 שונות שייט התישבו בבית בכפר קטן בחוף הטורקי (Palamut). מעשנים ושותים יחד שעות ארוכות אנשים מרתקים. המון סיפורים, המלצות הכוונות. ככה לומדים במהלך הנסיעה, אוספים כתובות ומשנים תוכניות. איתם יושבת חברה מאותו הכפר, לילה גולדשטיין. טורקיה מוסלמית, אומנית, נשואה ליהודי (רופא כמובן) חיה בבוסטון. גם להם בית בכפר אליו מגיעים לכמה חודשים בשנה. כן, יש אנשים שיודעים לחיות. 

במסעדה. מאחורינו מציצה לילה גולדשטיין

צ'ופרים לחג

בעקבות השיחה איתם וברורים שעשו עבורנו, מחליטים להכנס "רשמית" לטורקיה ב Guchek  ולא Kash. לכל מדינה מספר נמלי כניסה, שם מחתימים דרכונים, מכס ומשלמים. אין Duty Free! ההפלגה לשם של כשמונה שעות ומחליטים לצאת למחרת בלילה, כך ההפלגה עוברת לילדים יותר קל, ומרוויחים עוד יום של טיול. במהלך היום תומר ואדם עולים לראש המצוק ולמנזר שבהמשך. מסלול מקסים, תצפית מרהיבה. אנחנו כבר היינו מספר פעמים, וגם קצת זקנים ועצלנים..

מהמצלמה של תומר. מימין מפרץ מנדרקי וה Ferry בנמל של הכפר

חוזרים מאוחר לסירה, ולמחרת, אחרי רחצת בוקר, עזרא ופרדלה יוצאים לאותו מסלול למינזר, אני ואדם לקניות ולמאפיה. המאפים היוונים בשעות הבוקר ידועים במשפחה. אי אפשר לפתוח יום ביוון בלי Tiropita, מאפה עם פטה ו Spinaki, אותו רעיון עם תרד. אוכלים על ספסל על המזח כשזה חם חם. צמאים ויושבים ל"פרפה" עוד אחת מההנאות היוניות שלי (קפה קר מוקצף). כף לשפשף שוב את המעט יוונית.

קניות מכובדות בסופר ואנחנו חוזרים לסירה. רבע שעה של הליכה + חציה לא פשוטה עם הדינגי. המון קניות שצריכות להשאר יבשות.

אתגר קניות יבשות בדרך לאסתר

בנתיים ה Ferry עזבה את הנמל ואנחנו עוברים לשם. מעט מאוד מפרשיות של תיירים (3 בסה"כ) וגם כל היוונים חזרו לאתונה. הכפר מתרוקן. סירה לידנו אבירמה גולן (סופרת ועיתונאית) בן זוגה שמוליק וחבר לשייט ניר. עוד בירה יחד ושיחה ארוכה. הילדים נהנים מאינטרנט ואני העלתי את שני הפרקים הקודמים.

הרוח חזקה ואמורה לרדת אחרי הצהריים. בשש יוצאים, רק כדי לגלות שהרוח עדיין חזקה, כמובן שמהאף, ואנחנו מתקדמים מייל לשעה...

חוזרים ושוב עוגנים, פרוצדורה שתמיד מלווה בקצת לחץ, במיוחד כשרוח מנשבת ומקשה על היגוי. קפטן אודי כבר משופשף וכל עגינה מושלמת מקודמתה. גם הצוות סר למרותו וכולם יחד עובדים נפלא!

האמת היא שחזרנו מפני שרוני זכרה את הסופלקי של קסטלו ולא הספקנו לאכול... ממתינים ויוצאים בחצות. הים גלי אבל הרוחות נחלשו. עוד לילה של שייט, משמרות ובוקר חדש ב Gochek.

מפאפוס לקקובה טורקיה

היום הראשון להפלגה בין פאפוס לקקובה בים לא נעים במיוחד. כולנו מתמודדים היטב פרט לרוני שמרגישה לא טוב וישנה רב הזמן. זו הדרך שלה להתמודד בגבורה רבה, בלי שום תלונה. פשוט מחכה עד יעבור זעם.

בבוקר מרגישה הרבה יותר טוב. ההרים של טורקיה מושלגים באופק הים שקט והנוף מרהיב. אדם יושב על הסיפון ומנגן שירי עם.

הוא יחסר לכולנו כשנפרד ובמיוחד לילדים שמאוד נהנים מנוכחותו הצעירה ומלאת האנרגיות.

הגענו לאחד המפרצים האהובים עלינו בשעות הצהרים המוקדמות. המפרצים, שבשיא העונה מלאים במפרשיות, מנועיות וגולטים (סירות תיירים טורקיות) ריקים לגמרי. אנחנו לבד!!

עוגנים בלב המפרץ הקטנטן והמוגן. סוף סוף מנפחים את הדינגי (סירת הגומי הקטנה) ובעזרתה נקשרים גם לחוף.

אני על יד העוגן מתארגנת לעגינה כשמתקרבים למפרצים.

תומר אדם רוני ועזרא לא מוותרים על קפיצה למים הקרירים משהו. אני עוד לא בשלה.

שלושת הילדים (כן אדם הפך לילד הג'ינג'י המאומץ) יוצאים לסיבוב דינגי עם המנוע, וכשחוזרים תומר ואדם יוצאים לשעתיים של הוצאת אנרגיה מטורפת בטיפוס סלעים וקיפוץ בין הפסגות של האי הקטנטן אליו אנחנו קשורים. אני יוצאת לסיבוב שני של ניקוי סירה בצלילה, שהוכח כמאוד יעיל ושיפר מהירות וצריכת דלק באופן משמעותי. בין השאר מצליחה למצוא ביער הדשא שבקרקעית את שרשרת המגנטים של תומר, שרוני הפילה בטעות למים וכמעט שילמה בחייה.

יום שישי בערב, ערב חג שני.

תומר ורוני בשיעור כינור ראשון.

רוני ואני מחליטות להכין ארוחה משודרגת עם פסטה בעגבניות ובזיליקום ובורקסים של פטה ותפוחי אדמה. זה אחד מהיתרונות המרובים שבחופשה עם הילדים, הזמן לעשות יחד דברים שביום יום לא הייתי חולמת לעשות.

וגם - שיחה כפית עם שי גילי וסבתא ענה שחוגגים יחד אצל סבתא. כמה קל לתקשר גם במפרץ בודד...

בוקר, ואנחנו יוצאים ל Cale "כפר המחוז" שבמפרץ להצטיידות ומים. כפר מקסים עם מבצר בראשו. מסביב המוני סרקופגים חלקם שקועים במיים.

נקשרים למזח של אחת המסעדות. זו דרכם להרוויח משהו מנוכחותך. נקשרים, מקבלים מיים וחשמל ומשלמים בארוחת ערב לא זולה.

היום אפרורי וגשום מדי פעם. בכל זאת יוצאים עם הדינגי וגם לסיבוב בכפר.

ארוחת ערב טעימה ונעימה.

הכל נידמה רגוע במיוחד, עד שבאופן בלתי צפוי מתחילה רוח עזה שמטלטלת קשות את הסירה ומזח העץ הרעוע. בעלי המסעדה נבהלים ומבקשים שנעזוב מחשש שהמזח ינזק. הלילה שחור משחור, האזור

מלא מכשולים ואייונים. אודי מבקש מבעל המסעדה להוביל אותנו עם סירת המנוע שלו למפרץ מוגן. אנחנו עוקבים אחריו עם הפנס הכי חזק שברשותנו, עיוורים לחלוטין למה שמסביבנו וסומכים על הפלוטר והמקומי. עוקפים את האי עליו נמצא הכפר ובבת אחת הרוח נעלמת. בקשר קריאות הצלה (Mayday) של סירה למשטרת החופים הטורקית. הרבה אקשן. עוגנים נרגעים והולכים לישון.

קמים לבוקר שימשי ורגוע. הנוף מסביב מטריף וכולנו מתפתים, בעקבות עזרא ואדם לקפוץ למיים. קרררר ומרענן!

קפה תה ארוחת בוקר קלה ואנחנו יוצאים לקסטלוריצו. אי יווני מקסים מול קאש הטורקית. כשלוש שעות של הפלגה לפנינו.

פאפוס קפריסין

הגענו למעגן של פאפוס בשעות אחר הצהריים. במעגן אין הרבה מקום. אנחנו משתמשים בעוגן, מאוד בעיתי במעגני דייגים שם פזורים הרבה חבלים ועוגנים"מתים" שמהווים פוטנציאל הסתבכות. נקשרים למזח ליד סירות משטר החופים. אין חיבור לחשמל ואין חיבור למים... אחה"צ מתחילה הסופה בגללה הקדמנו לצאת. רוחות חזקות והים לא רגוע. המעגן מאוד לא מוגן ואסתר מתנדנדת כהוגן. אנחנו מוסיפים חבלים וקשרים אך ללא הועיל.

נפרדים לכמה ימים מאדם, שנוסע לבקר חברים בניקוסיה. בקש מאיתנו להמשיך לטורקיה ואנחנו נעננו בשימחה!

בערב יוצאים לארוחת "גירוס" הגירסה היוונית לשווארמה. בדרך חזרה נתקלים בשולחן ארוך של משפחה קפריסאית, הרבה אלכוהול, מזטים והעיקר כלי נגינה, מצב רוח מרומם ושירי רבטיקו. אננחנו מוזמנים להצטרף, היין נשפך ואני חוברת לריקודים יווניים. סוף סוף ראינו את מיטוס שבירת צלחות בפעולה. ויותר מאחת!

למחרת יום אפור וגשום. אחה"צ כשקצת התבהר עלינו באוטובוס לעיר העתיקה שלא עושה חשק להסתובב בה. תוכניות לטיולים התנפצו למול מזג האוויר הסגריר. ארוחת ערב במסעדה קפריסאית מאוד תירותית. האוכל נחמד אם כי לא מלהיב. אני מעדיפה גירוס. חוזרים לסירה ללילה מטורף. רוחות חזקות שמאיימות לקרוע את החבלים. הסירה חורקת ומיטלטלת, העוגן ניגרר, גשם וגלים שמתנפצים בצד השני של המזח.

בבוקר עוברים לצד השני של המעגן צמוד לקטמרן ענקית, לא לפני שהעוגן מסתבך בחבל שנמצא על הקרקעית. אודי קופץ בגבורה למים הקרים ועם סכין איימתני באיבחה אחת חותך את החבל.סוף סוף התחברנו למים ואפשר להתקלח.

אודי ותומר יוצאים לסיבוב קניות וחוזרים עם בשורה על מועדון צלילה. אני יוצאת לבדוק את השטח עם תומר. לוקחת מייכל ויורדת לצלול ולנקות את הפרופלור ותחתית הסירה. בסופו של דבר מחליטים לקנות מיכל ועכשיו יש ציוד מלא, כך שאפשר לפתור תקלות שונות שיקרו בדרך, בדיוק כמו שמתן הציע.

עזרא ופרדלה יוצאים לתור את החלק המזרחי של החוף אודי והילדים את החלק המערבי שמסתבר כמאוד מעניין. חוזרים עם רשמים מפסיפס מקסים. אני סוגרת עסקים מול מועדון הצלילה.

שבע בערב ושוב מופיע אדם והכינור. חובר לארוחה של פסטה בצלחת עם אודי והילדים. אני ועזרא לא מוותרים על עוד ארוחה ב"גירוסיה".

מחר השכם בבוקר יוצאים לעוד 30 שעות הפלגה למפרצים של קקובה, טורקיה.

יציאה למסע יפו-הרצליה-פאפוס

החלטנו לנסות לכתוב יומן מסע או ברוח הזמן “Blog”. קצת משונה עבורי שכתיבה על המחשב בעברית קצת שקה לי וכלל רגילה לכתוב יומן מסע בפנקס קטן. ניראה אך ילך...

בנתיים Offline. מחכה להזדמנות ראשונה של רשת כדי לפתוח בלוג רישמי.

בוקר ראשון על הסירה. יושבת ב”סלון” הענק שלנו, על יד עציץ הפרחים הכתום שדרורית העניקה לי לפרידה. פרחים בכל מקום ובמיוחד על סירה

בלב ים משמחים לבב, כשהירוק מתחלף לכחול והופך נדיר במיוחד. למרות הסקפטיות של אודי, מצאתי להם מקום בטוח וראוי שלא סובל מנידנודי הסירה.

עכשיו כבר מחוברת לרשת בכפר קטן ומקסים במפרץ של קקובה טורקיה. כותבת סיכום של קורותנו עד כה.

הימים לפני היציאה היו לא פשוטים. הרבה מאוד עומס בעיקר בעבודה, פרידה שהתקרבה מהילדים הגדולים ולחץ ההתארגנות שלפני יציאה שלא ממש זכה לתשומת ליבי. למזלי אודי היה הרבה יותר פנוי ממני, כך שיכולתי להתפנות לעבודה וילדים.

בשבוע שלפני ההפלגה סוף סוף התפנתי גם לעבודה בסירה. עם כל יום של ניקיונות וסדרים, הסוף ניראה רק יותר רחוק. בסופו של דבר הצלחתי לפנות טונות של ג'אנק וגיליתי שב"אסתר" המון מקומות איחסון. אודי בכל התקופה האחרונה היה עסוק בעיניינים "משניים" כמו תוכנות ניווט, פריטי בטיחות, עבודות חשמל ומנוע (המון שעות יעקב, האיש שעל המנוע החשמל ושיפצורים אחרים). בקיצור - שעשועים יקרים ומיותרים...

יום חמישי בלילה, ערב לפני ליל הסדר ו 72 שעות לפני היציאה המתוכננת, שוב בדקנו מזג אוויר ולמרבה הבאסה הסתבר שיציאה ביום ריאשון כמתוכנן תסתיים ביממה של סערה לפני חופי קפריסין. הברירות היו לדחות בארבעה ימים לפחות או להקדים ביממה. כמובן שהחלטנו להקדים. המשמעות יממה פחות להתארגנות. עוד לא כבסנו, ארזנו הצטיידנו ואפילו לא גמרתי לנקות את אסתר. מיותר לציין שניכנסנו להילוך גבוהה. מכונה אחרי מכונה, קיפול מיון אריזה וגם קניות. גילי נירתמה וירדה איתי ליפו בשישי בבוקר לאטרף של נקיונות. חוץ מהעזרה, נהננו מאוד "לבלות" יחד שעות אחרונות.

שישי אחה"צ בדרך לסדר בעומר, אצל האבן חיימים, ביקור קצר בתימורים לנשיקות ופרידה. ליל הסדר היה משפחתי מאוד ואוירה נפלאה. האבן חיימים פינקו אותנו בארוחה מעולה ללא כל תרומה שלנו למאמץ. חגגנו בהרכב משפחתי של שלש האחיות ושלוחותיהן. כמו תמיד, פורום מנצח. על כל החגיגה העיבה הפרידה המתקרבת. שעה לפני שהופכים לדלעות, התחילו טקסי הפרידה שנמשכו כמעט שעה. הרבה חיבוקים נשיקות וגם דמעות.

סוף סוף התגלגלנו לאוטו ה"אמין" שלנו, רק כדי לגלות שהוא לא מאכזב ומתמיד בחוסר שיתוף הפעולה. סירב להניע בכל תוקף! אנחנו פחות מ 24 שעות לפני יציאה. עייפים ממש והררי עבודה עוד לפנינו. לשמחתנו המשפחה מרובת מכוניות ונהגים שנענו בשימחה להסיע אותנו למכונית שחיכתה לנו בתימורים. האוטו יגרר ביום ראשון למוסך בירושלים. מקווה שימכר בתקופה הקרובה :)

השבת עברה באריזה אנטנסיבית. ניר, שנקרא לדגל, הסיע אותנו על תפנו ותיקנו לנמל ביפו. התמונה שבפרופיל פרי מצלמתו. תודה כפולה!!

בשעת פריקה והתארגנות

הנסיכות.

רוני עם החולצה שהכינו החברות לפרידה

ביפו מנופפים לשלום לרוני והילה שבאו להפרד.

ההפלגה מיפו להרצליה בהרכב משפחתי מלא הייתה למעין שייט פרידה. כל-כך טוב יחד וכל כך יחסר :(

בהרצליה פוגשים את פרדלה ועזרא, חברים ותיקים וסקיפרים טריים (עברו טסט לפני יומיים), שותפינו לשבועיים הראשונים. אניאס, מוטי ונעמי מגיעים לפרידה קצרצה ומביאים איתם יין משובח, שנפתח אתמול עם סיומו המוצלח של שלב החציה, במפרץ מקסים בטורקיה.

ארוחת ערב בנמל בהרצליה, ואנחנו צועדים למשרדי משטרת הגבולות. בקומת הכניסה עומד ג'ינג'י גבוהה עם תרמיל וכינור. מיד עם כניסתנו פונה ושואל אם אנחנו בדרך לקפריסין והאם יוכל "לטפו טרמפ" איתנו. התשובה המיידית היא "לא אנחנו מלאים". מבט נוסף על הכינור וגילי שתולה מבט שואל והמחשבה שבעצם למה לא?! אני נגשת ומראינת. הבחור דני שעושה מסע טרמפים מסביב לעולם. עוד כמה שאלות ומייד מבינה שהסיכון לא גדול. לא פשוט לקחת נוסע נוסף לסירה. צפוף ומאוד אינטימי. לעומת זאת, היה פשוט מאוד לשכנע את אודי ואדם הדני לא ידע את נפשו מרב שימחה והתחיל לקפץ ולרקוד. מסתבר שכבר שלשה שבועות מחכה לטרמפ בנמל בהרצליה.

הפגישה עם אדם וכל השימחה מסביב הפכו את הפרידה מגילי ושי להרבה פחות כבדה. ירח מלא וכשעולים לסיפון אני מבקשת מאדם ניגון לפרידה וזה פוצח בשיר עם אירי ואני וגילי בריקוד סוער על המזח. עוד חיבוק ועוד נשיקה ועוד ועוד ואין ברירה משחררים חבלים ויוצאים לדרך. עבורי שמחת הנסיעה והגשמת החלום מהולים בעצב הפרידה וההרכב החסר בהרפתקאה.

לילה ראשון של הפלגה. הים שקט כמו מראה ואור יקרות של ירח מלא. מהר מאוד אדם מתגלה כטרמפיסט המושלם. שמח לבבי מלא סיפורים ומחשבות, פתוח מאוד, עוזר אבל לא נדחף, אח גדול כפי במיוחד לתומר ורוני. חמוד אמיתי. אני מבלה שעות ארוכות בפריקה של הציוד, כלל החבילה הענקית עם כל הבגדים של אודי ורוני, שנפלו למים ביפו... זה יכל להיות מבאס נורא אבל הצלחתי לקחת לצד המשעשע... המשמרות התחלקו בין אודי, פרדלה, עזרא ואדם. כל אחד כשעה וכבר הגיח לו בוקר חדש. היום עבר במהירות שקשה להבין. המון שינה, קריאה, בהייה ושיחה. עוד ארוחה ועוד אחת. הים נפלא ועוד ירח מלא שעלה.

בשעת שקיעה אנחנו פותחים קאווה לחיי המסע ואדם משמח אותנו בשירי עם על הכינור. ועוד לילה של משמרות ואנחנו קמים לשמונה שעות אחרונות לפני עגינה בפאפוס, קפריסין.

בבוקר הפתעת היום משפחה של

שמונה דולפינים משחקים עם חרטום הסירה במשך רבע שעה. ההתרגשות גדולה אבל תמונות לא משהו. בכל זאת מוסיפה אחת למזכרת.

הפעם הים פחות נחמד. גלים של כשני מטרים ורוח קדמית מציקה. אסתר לא זזה! המנוע לא מספק את הסחורה כמו בעבר. יתכן שהמלא Barnacles (מין בלוטי ים וחיות אחרות) בחצי שנה שהסירה עגנה.