הערת שוליים: התגובות לנפילת האתר מעודדות אותי למהר ולהעלות את הפרק הבא. מסתבר שגוגל דאגו שנעשה שימוש בלתי ראוי בחשבון שלי, וסגרו הכל הרמטית (כנראה שצדקו, מצאתי מייל שלא הצליח להשלח עם שמות יווניים לא מוכרים). הרשים אותי לראות שמנגנון האבטחה שלהם כל כך קפדני, והייתי צריכה לענות לשיחת טלפון מהם כדי לפתוח את החשבון מחדש.
בנוסף, לכל המתקשים בכתיבת תגובות בבלוג, מסתבר שצריך חשבון בגוגל כדי לעשות זאת. זה לא מסובך לפתוח חשבון כזה ואשמח לתגובותכם, אם לא באתר אפשר גם במייל.
 |
| סנטוריני-סיקירוס-מילוס |
הדרך לסנטוריני הייתה מרגשת במיוחד עבור אודי. את האי אודי ראה בסרט שצולם מהאויר, במוזאון תעופה בארצות הברית. נדהם מהיופי ניסה לברר מה שם המקום (לא היה לו מושג איפה בעולם). זמן קצר אח"כ בטיול ראשון ליוון, הגיע במיקרה לאותו מקום מדהים. אולי לא לגמרי במיקרה. כיוון שהמראה כל-כך נדיר ביופיו, כמות התיירים עצומה, כך שלבקר כאן בשיא העונה זה סוג של התאבדות. אנחנו חלפנו בסנטוריני מספר פעמים כשחצינו במעבורות בין האיים. אז גם נולד החלום להגיע לקלדרה של סנטוריני במפרשית. האי, אחד מסידרת איים געשיים, בהם גם ניזירוס (שתואר לפני כן) ומילוס (בהמשך). מה שבכל זאת מפעים במיוחד בסנטוריני, זה הלוע הענק של ההר (כעשרה מייל ז"א שעתיים של שייט), שנותר כמעט בשלמותו, מצוקים גבוהים ומרשימים, ומי ים שהציפו אותו דרך פתח באחת מדפנות הלוע. מתוך הקלדרה (הלוע) אנחנו מוקפים כמעט ב360 מעלות של מצוקים גבוהים ותלולים שבראשם נשפכים הכפרים היוניים. אי אפשר להמנע מדימוי עוגת קצפת. בתוך הקלדרה כמה איונים געשיים (גושים שחורים של לבה) עדות לפעילות טקטונית בשנים שאחרי. הפעילות האחרונה נרשמה לפני כמה עשרות שנים. אנחנו מתקדמים לאט (כאילו יש ברירה..).
 |
| המצוק והכפר ת'ירה |
כשמתקרבים לעיר המרכזית (ת'ירה) מגלים את אוניות הנוסעים הענקיות) ששופכות כמות אדירה של אנשים שמוסעים לאי בסירות מנועיות מקומיות. בין האוניות והמזח הקטן (ולא מוגן) תנועה מטורפת של הסירות האלה. אנחנו מתלבטים האם לעגון ולעלות לכפר. בסופו של דבר, אני והילדים יורדים, ואודי נשאר עם אסתר ומהר מאוד מגורש מהמזח כדי שלא יפריע לתנועת התיירים. אני עולה עם הילדים ברכבל (חוויה!), סיבוב על שפת המצוק, גירוס, מעט קניות, קפה קר (פרפה) במרפסת הכי יפה בסנטוריני וחזרה. בנתיים אודי מטלטל על אסתר מחכה לשובנו.
 |
| המרפסת הכי יפה בכפר |
 |
| הנוף המרהיב ותנועת המנועיות עם תיירים מהאוניות. במרכז אסתריקה, היחידה ללא שובל מנועי |
 |
| ועוד אחת |
 |
| גירוס פיצוי לקפטן |
 |
 |
| מנוחה שבעת רצון |
שקיעה מעל המצוקים וגם זריחה (שווה כל גרוש) ואנחנו בדרכנו לסיקירוס, עוד אי שכוח אל בין סנטוריני למילוס. המעגן בסיקירוס מאוד רדוד ולא מאפשר עגינה אל המזח. אחרי מספר ניסיונות, מוותרים ועוגנים באמצע המפרץ. חוף רחצה מקסים ומתוך נסיון העבר, תומר ואני ממהרים לרדת לחוף לפני השנ"צ של היוונים כדי לברר אפשרויות תנועה. תומר הוא סקיפר דינגי מדופלם ונוהג אותנו בבטחון ושליטה מלאה (טוב מכל אחד אחר על הסירה). על החוף שתי טברנות קטנות ומכולת קטנה, כולם פתוחים. מסתבר שאין רכבים להשכרה באי! הבטחתי נידחות. לעומת זאת יש אוטובוס שעולה מהמפרץ לעיירה 5-6 פעמים ביום הלוך וחזור (כ 15דק נסיעה לכל כיוון). בנוסף מסתבר שנהג האוטובוס משכיר טוסטוסים. החברים בטברנה מדברים איתו והוא מבטיח להגיע תוך 10 דקות. אחרי חצי שעה של המתנה (לא סבלנו) החלטנו לרשום שעות אוטובוס ולשוב לסירה. אז גם הבנו שעשר הדקות ימשבו לפחות עוד רבע שעה, הפעם הבאה שבה האוטובוס יורד למפרץ.
חזרנו לאסתר, הילדים והדינגי ירדו לשחק ולרחוץ בחוף ואנחנו זכינו בשנ"צ יווני מתוק במיוחד.
אחה"צ עשינו דרכנו לאוטובוס. סוף סוף פגשנו בנהג ואוטובוס גדול ומפואר. בנוסעים ארבעה (אנחנו). האוטובוס מטפס במעלה לכפר בנוף טרסות יפה יפה. כשהיגענו לכפר הנהג שאל (יש לאמר בחשש) האם אנחנו חוזרים למפרץ באוטובוס של תשע. כשהשבנו בחיוב, הבטיח לחכות לנו עם מיניבוס.
שוטטות נעימה בכפר מאוד יפה. ובכלל האי עושה רושם מאוד סימפאטי עם פוטנציאל טיולי רגל. לא ברור איך מתניידים בתוכו.
כמה תמונות להמחשה:
 |
| הבנק - המבנה הכי מודרני בכפר |
 |
| מרפסת החתונות - עיצוב חופה ונוף |
 |
| מבנה קלאסי של קומות בנויות קורות עץ ודלת גמדים |
 |
| מצאנו אותו בפתח חנות הירקות מגלף את המקל. בקשנו להצטלם והוא נענה בשימחה. צילמנו ב IPad (שכחנו מצלמה) וכשראה היה מלא פליאה. שלחנו במייל לשכן שיודע אנגלית וגם מחובר לעולם, ונפרדנו כידידים ותיקים עם סלסלה של תותים. |
התרגענו לנו על מרפסת של בר מקומי (הומה יוונים מהכפרון), הפעם אנחנו באמת התיירים היחידים. בעל הבר מספר על מספר משפחות ישראליות שגילו את האי בשנה שעברה ובילו בו תקופות משמעותיות של מספר שבועות. כניראה שחבר הביא חבר.
בתשע חזרנו לתחנת האוטובוס שם חיכה לנו ידידנו הנהג במיניבוס מאוד קטן: פורד פייסטה אדומה וחבוטה אבל נוסעת. שילמנו וחזרנו לסירה.
ושוב לילה ושוב זריחה ואנחנו בדרכנו למילוס, אי גדול יחסית עם תחבורה נוחה של מעבורות מפיראוס ושדה תעופה, מה שבהכרח אומר יותר קידמה ותיירות. חלפנו במילוס מספר פעמים עם מעבורות בדרך לאיים אחרים. אף פעם לא עשה לנו חשק. ניראה קצת מתועש ופגוע מחציבה ודרכי עפר. הפעם מחליטים לתת הצצה, מה גם שבמילוס מחכה לנו הפתעה! הערב שי מצטרף אלינו וכולנו בהתרגשות גדולה! אני מנקה את הקן ורוני על ההכנות והפעילות החברתית.
כשהיגענו למילוס בדקנו מזג אויר והסתבר שסערה מתרגשת באזור הפלופונז, לשם חשבנו להמשיך ולהקיף לכיוון קורפו בואכה אלבניה וקרואטיה. נראה שנאלץ לעשות שינוי חד בתוכניות.
בנתיים רוח חזקה במפרץ הבלתי מוגן בעליל של מילוס. למזלנו, אחראי העגינה (איש קטן עם זקן לבן ארוך) התעקש שנעגון ממש בתוך המעגן (יש שם מספר אפשרויות). סירות שהגיעו אחרנו ורצו אספקת מיים וחשמל עגנו באזור פחות מוגן, והטלטלו כמו בקליפת אגוז כל הלילה ולמחרת למרות הרוח העזה (35 קשרים) ברחו למקום עגינה אחר. אנחנו נקשרנו הייטב, וידענו שבעוד 48 שעות אפשר לצאת בתנאים שאינם אופטימאלים.
שכרנו ג'יפון שיאפשר לעשות סיבוב באי, התקלחנו והתחתכנו והמתנו לבואו של שי. מאוד פשוט וקל, אנחנו עגונים ממש ליד המזח של המעבורת מפיראוס, יש לנו AIS (מכשיר המראה מיקומן של אניות גדולות) שמדווח לנו מיקום של המעבורת עליה שי מגיע + מהירות כך שאנחנו מכוונים לצאת ממש עם הגעתה. על המזח רוח פראית. ממש קבלת פנים סוערת לשי.
הוא מגיע וההתרגשות מאוד גדולה! זה ניראה כל כך נכון שיהייה איתנו ומאידך מעצים את חסרונה של גילי. שניהם היו שותפים לנסיעות רבות לאיים היוניים. המון זכרונות משותפים, דמויות שנתנו להם שמות ועל שמם נקראים האיים. בקיצור הרבה הווי משותף.
שי מגיע, שמח מחייך וניראה מאושר. בתרמילו בעיקר ספרים לילדים (יותר מעשרה קילו) וגם שתי עוגות שייט מסורתיות מסבתא ענה, עוגות פירות יבשים משובחות שמחזיקות לעד, אם לא מחסלים אותן מייד. נרגעים קצת ויוצאים לגירוס ראשון יחד.
 |
| שלט בלונים עוגה וגם מדבקות עם ברכה |
 |
| בציפיה דרוכה |
 |
| חבילה הגיעה! |
 |
למחרת יוצאים לסיבוב עם הג'יפ. מחליטים לבקר ב"פרופיטיס איליאס" המקומי. הפרופיטיס האלה נמצאים על הרבה מאוד איים, תמיד בנקודה הכי גבוהה, קפלה או מנזר עם הנוף הכי יפה בעולם. כבר מזמן הפך לנו למנהג לכבוש את הפרופיטיס בכל אי שמבקרים בו. הפעם לראשונה שמענו הסבר לשם ולמיקום. מסתבר שזה חיבור בין הנצרות לאלים היוניים. "הליוס" אל השמש, ולכן המקום הכי גבוהה באי + פרופיטיס אליאס, מהברית החדשה.
הפעם העליה בדרך עפר. כבר ציינתי שהאי חרוש דרכי עפר שפוגעות אנושות בנוף, מה שמחזק את התחושה שזה אי מהפחות יפים. לזכותו יאמר שיש לא מעט מפרצים חוליים חמודים וגם, חוף אחד (בצד הצפוני) עם תצורה גאולוגית מעניית במיוחד.
תמונות שוות אלף מילים.
 |
| עכשיו לנהג הדינגי הצטרף נהג הג'פ |
בבוקר השכם יוצאים להפלגה ארוכה יחסית כשמונה שעות. יודעים שהים יהייה לא קל ורוח לא מבוטלת מול האף. תוכנית ההפלגה כרגע, במקום ממילוס דרומה לפלופונז, עולים צפונה דרך פורוס ומכוונים לחציה בתעלה הקורינטית, צריכה להיות חוויה לא קטנה. אבל כמו שכבר הבנו, כל תוכנית בסיס לשינויים, בעיקר כשנמצאים על הים.
 | ||
פוסט יווניזם - לבן עם המון צבעים (מילוס)
|
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה