אסטיפליה-אנפי-סנטוריני

אסטיפליה-אנפי-סנטוריני

החלטתי להוסיף מפות כדי להקל על המעקב. בין השאר זה גורם לי להעמיק בשמות, מפות ושימוש בתוכנת הניווט. המפות מצולמות ממסך ה Ipad, הצעצוע החדש של אודי, שניקנה עם יעוד מאוד ברור אבל כמובן שמשמש הרבה מעבר לכך. על ה Ipad מותקנת תוכנת ניווט INAV שעושה פלאים. כל המפות, כיוונים מהירויות, מיקום אוניות (משודר ממכשיר AIS) בקיצור, מי צריך סקיפר?? על המפה סימנתי את הנקודות העיקריות והורדתי את המשניות. בחלק מהמקרים זה ניראה כרילו אסתר היא "צ'יטי צ'יטי בנג בנג…" שיודעת לשוט גם על יבשה. אז לא, המסלול האמיתי מסומן כקו שבור. כאן מפה כללית + מפה מפורטת שמתיחסת לפוסט הנוכחי. מפות מפורטות הוספתי לפוסטים הקודמים. הצעות הערות ותשואות יתקבלו באהבה.

הרצליה - קפריסין - טורקיה - איי יוון

ניזירוס - אסטיפליה - אנפי בדרך לסנטוריני

יצאנו מניזירוס לאסטיפליה, אי בו בקרנו לפני כשמונה שנים, בתקופה הפרה-שייטות שלנו. אי שקשה יחסית להגיע אליו, ובהתאם מספר התירים והסירות. בדרך רוח מופלאה, מושלמת לשייט. אנחנו פותחים מפרשים ונהנים מהשקט המבורך. אסטיפליה, ביוונית פרפר, אי שבנוי משני איים ובינהם רצועת אדמה צרה. בטיסות לאירופה עוברים מעליו, ואנחנו נהנים בכל פעם מיכולת הזיהוי. הגענו בשעות אחר הצהרים המוקדמות, ועגנו במעגן הדייגים. מצאנו בית קפה נחמד והתיישבנו לבדוק מזג אויר ולהתחבר לעולם באינטרנט. לוקח זמן להעלות את הפוסטים לבלוג, אבל נידמה לי שזו השקעה נכונה לטווח הארוך. סוג של מזכרת מהמסע.

לאסטיפליה "חורה" כפר מרכזי יפהפה בראש המצוק שמבצר במרכזו. אגב, לסלט יווני קוראים כאן "חוריטיקי" יענו "סלט הכפר" או אם תרצו "סלט בלאדי".

בנמל של אסטיפליה

 הבחורה והחורה של אסטיפליה

בבוקר טיפסנו למרכז הכפר, הצטיידנו בקבבים טובים לארוחת הערב וירדנו למפרץ הבא (Vathi) בו בילנו שבוע בביקורנו הקודם בחדרים של לילו, גרמניה שנישאה ליווני, והקימה עסק קטן, שני חדרים סביב גן ירק מקסים. את לילו כולנו זוכרים מאוד לטובה. רחבת לב (וגוף), אוהבת מאוד ילדים, שלימדה את כולנו "לבירינט" משחק קופסא שבעיקבות הביקור הפך להיות משחק אהוב בבית. יצאנו לפגוש את לילו. שעת צהריים, הכל שומם ושקט. יש לדעת שהיוונים מאוד קנאים למנוחת הצהריים שלהם. בין שתיים לשש אין עם מי לדבר. החנויות סגורות, הרחובות ריקים וכולם ישנים. גם לילו. אנחנו עשינו טעות והערנו אותה. פתחה לנו את הדלת אותה לילו, שלא השתנת, אפופת שינה שלא הצליחה להתאושש. שאלה אם אנחנו יכולים לחזור אחרי חמש. חשבנו שכבר נחזור לסירה. החלפנו כמה מילים וזכרונות (ניראה לי שזכרה במעומעם מבעד לערפילי השינה) ושלחנו את לילו למיטה.

החצר וגן הירק של לילו. הרבה זכרונות חמים

 מצאנו טברנה קטנה (פתוחה!) ממש על המים והתיישבנו לנישנושים (מזטים) שהפעם היו טעימים במיוחד. המלצרית, יווניה בשנות הארבעים, אנגלית טובה, קצת מבואסת מהעונה שבפתח שתביא איתה הרבה עבודה… הצלחנו לדבר על פוליטיקה יוונית שמאוד גועשת כרגע. היו בחירות, ללא הכרעה, וכניראה יצטרכו לבחור שוב בסוף מאי. הלחץ גדול, הכלכלה על הפנים והאיחוד הארופי נושף בעורפם. אבל היוונים ממש לא רוצים לעבוד קשה ממה שהתרגלו בשנות הדרכמה (המטבע שלפני היורו). הם בסך הכל פוחדים מהטורקים, ולכן רוצים חסות ארופית, בלא המחויבות הכלכלית.

את המשבר הכלכלי אנחנו לא ממש מרגישים באיים, שמתפרנסים בעיקר מתירות. פה ושם שומעים על בעלי משרות שפוטרו, כמו למשל כל העוסקים במעגנים וגביית כסף עבור עגינה. אנחנו לא ממש מתלוננים ונהנים מהעצלות היוונית.

המפרץ כל-כך יפה, שהלטנו להעביר את הסירה ולעגון במרכזו. הילדים נשארו בטברנה, בנתיים נהנו מיחס מועדף ומנה אחרונה על חשבון הבית, שסיפרו שהייתה טעימה במיוחד. אנחנו מתעצלים לעלות את שני הקילומטרים התלולים חזרה לכפר ומשם במורד לנמל. כנגד כל הסיכויים, ואחרי המתנה לא קצרה, טופסים טרמפ עם עוד יווני חביב שמוריד אותנו בנמל.

חוברים לילדים בעזרת הדינגי, ארוחת ערב של קבבים על הגריל, סרט ולישון.

למחרת, מעט אחרי זריחה, אודי ואני יוצאים בדרך לאי הבא. הפלגה של כשש שעות. הילדים ישנים. רוני קצת מתקשה בשיוטים הארוכים, ולכן אנחנו משתדלים לעשות לפחות את חלקם בשעות שהיא ישנה.

הילדים התעוררו לקול קריאות הניצחון על הטונה הראשונה בטיול. הרמנו דג של שלשה וחצי קילו. הפעם יש משקל ואנחנו לא יכולים לבלף. רוני קוראת לזה "דג קטן". זה אומר שאנחנו לא נרעב בשני הערבים הקרובים. מכינים סטקים משובחים, על הגריל שלא נח.

ארוחה משובחת על אסתר.
דג על הגריל ופשטידת גבינות הישר מהתנור
שותים רצינה, ליוונולוגים מתקדמים...

הזקן והים והילדה עם הדג.
שוקלים ומוצאים שלושה וחצי קילו! 

חלק מהדג נשמט למיים
כעונש הסקיפר מורה על צלילה חופשית (חמישה מטר) להצלת רבע הדג.
המשימה הוכתרה בהצלחה, ויש לי רשות להמשיך ולנקות דגים...

הגענו לאנפי בשעות הצהריים. אי נידח בים. קטן מאוד, נידח מאוד ומתגלה פתאום בצוקים המרשימים שלו. מצוק של 400-500 מטר, יורד דוך לים, ובראשו כנסיה קטנה שניראת כאילו תלויה מעבר לקיר המצוק. מקסים! בנוסף באנפי מספר מפרצים חוליים, מצרך נדיר באיים היווניים. 

הצוק שמתגלה לו פתאום

הצוק מקרוב ובראשו הקפלה הקטנטנה אליה טיפסנו.

המצוק במלא הדרו

שוב הגענו בשעת צהריים ושוב אין עם מי לדבר. אין מזח של ממש להקשר ואנחנו בלב המפרץ. במעגן מעט טברנות, סגורות כמובן. אנחנו מוצאים אישה אחת שאומרת שאפילו מונית אי אפשר להזמין עכשיו. ישנים… אנחנו שמים פעמנו לכפר, ששוב ממוקם בראש ההר. העליה תלולה, יום די חם ואת התרמיל עם המיים השארנו על הסירה. רוני כמעט נשברה. הגענו לכפר ולשמחתנו על המרפסת הראשונה ישבה אישה וצפתה באורחים. אנחנו בגרון ניחר בקשנו מים (Nero parakalo), מאוד שימושי לדעת כמה מילים ביוונית כיוון שבאיים הנידחים מרבית האנשים לא יודעים מילה באנגלית. את פנינו קדמו בפתח הבית שני נערים שמאוד שמחו לקשקש אנגלית. סיפרו שהערב יוצאים במעבורת לאתונה (כשתיים עשרה שעות הפלגה) להבחן באנגלית. בנוסעים שמונה מעשרת ילדי בית הספר בגיל חטיבת ביניים. זה אומר בממוצע שלושה בכל שכבת גיל. אנחנו פגשנו שני אחים שהם חמישית ממספר התלמידים. מדהים! ושוב בסימטאות כפר יווני שתמיד מבהיקות ומטופחות וריקות מאדם בשעות הצהריים. אנחנו שואלים על השכרת מכוניות, ומגלים שיש שניים אבל שניהם כרגע סגורים. איכשהו מעבירים שלש שעות בבהייה בנוף על שתיה קרה, עד שידידנו מנוליס משכיר לנו ג'יפון פתוח.

במעלה ההר מהמעגן לכפר

ממתינים שמנוחת הצהריים תגיעה אל קיצה.
אסתר מחכה במפרץ.

נפש חיה (אנושית) כמעט יחידה בסימטאות.
(צילום של רוני)

ועוד חיה שמציצה (הזכויות שמורות לתומר)

כשרבצנו בכפר חשבנו שאנחנו התיירים היחידים באי, עד שניגש אלינו פיטר, בחור גרמני בן 75 ששמע מאיתנו שמחר בבוקר אנחנו יוצאים לטפס לקפלה הקטנה שבראש המצוק, וביקש להצטרף. אנחנו לא מסרבים לטרמפיסטים. קבענו בשמונה בבוקר ואחרי ביקור מסורתי במאפיה, יצאנו בנסיעה של כחצי שעה, למסלול הליכה של כשעתיים ממנזר שבתחתית ההר לקפלה שבראשו. עליה סופר תלולה, שביל נוח, רב הזמן בתוך ענן, ומבעד לעננים נוף מדהים. את הקפלה שבראש ההר לא יכולנו לראות, כך שלא היה לנו מושג כמה עוד נותר לעלות. בקטע האחרון השביל סובב סביב הכיפה, פה ושם מעקה רעוע, שמסמן מדרון מסוכן. בסוף הגענו, פיטר חיכה לנו למעלה. הבחור בכושר! היה לנו די זמן והחלטנו להמתין בתקווה שהערפל יתפזר ככל שהשמש תחמם. עבר שעה קלה, מדי פעם נפתח צוהר. בנתיים ארוחה קלה, רוני קוראת הארי פוטר (כרך ראשון) ואנחנו בשיחה נעימה ומעניינת עם פיטר.

עם פיטר בדרך לקפלה

הקפלה שבראש ההר

הסבלנות והאופטימיות השתלמו! הערפל אכן התפזר והנוף עוצר נשימה. בטוחה שלא עובר בתמונות. המצלמה, הצלם ובכלל איך אפשר לתעד יופי כזה ב 360 מעלות?

רוני והרי (פוטר) על ראש ההר

מתמזגת

 נפרדנו מפיטר והקפלה (החליט שהוא חוזר ברגל). הירידה כמובן הרבה יותר קלה. העננים שוב כיסו את השמש (ברכה) ומסביב הכל פורח. למתכננים טיול ביוון, אין ספק שזו העונה הנכונה. ממולץ בחום (לא ממש כבד).

המנזר בתחתית המסלול

עוד קפלה

היי הג'יפ

חזרה לאסתר שממתינה לבדה במפרץ ואנחנו בדרך לסנטוריני, עוד שלוש שעות של הפלגה.