ממילוס ועד קורינטוס

ממילוס לקורינטוס

מילוס-הידרה - פורוס - אגינה - קורינטוס

כצפוי, ההפלגה ממילוס לא היתה קלה, אולי מהפחות נעימות שהיו עד כה. ממש טירונות לשי שרק הצטרף. כן, היו גם הקאות, אפילו תומר, שהוא כבר זאב ים לא קטן. שי נכנס לתרדמת עמוקה יחד עם רוני שבכלל לא הקיצה, עד 3 אחה"צ (סוג של שיא). ככל שהיום מתקדם, הרוח יורדת ואיתה הגלים. כשהורדנו חכה למיים הג'רג'רה לא הכזיבה ודי מהר נישמע זימזום הגלגלת. זה נשמע כמו דג גדול. מרב התלהבות אודי העלה אותה מהר מדי והממזר ברח יחד עם הפיתיון האגדי… ננסה למצוא זהה בהמשך הדרך. מעט לפני שרוני מגיחה, אנחנו מחליטים לשמח אותה ולעגון ללילה בהידרה, אי שהיא מאוד אוהבת. יש לנו משם זכרונות יפים של אמא ובת, כשבילינו שם רק שתינו שני לילות לפני כשנתיים. שם פגשנו גם את אבנר, ישראלי שחי שם כבר יותר מעשרים שנה באחד הבתים היותר יפים שראיתי. בילינו שם מספר ימים כל המשפחה, במהלכם התידדנו ובילינו יחד לא מעט. בנוסף, האי הטביע את חותמו לעד באחת מצלקות ה "הרי פוטר" במצח של רוני בעקבות נפילה, וכך הכרנו גם את המרפאה המקומית. בקיצור, לרוני הרבה סיבות טובות לזכור את האי, למרבה ההפתעה רק לטובה. כשהתבשרה שזו התוכנית, שאגה וקפצה משימחה, ומחלה על 12 שעות של הפלגה לא קלה.

הידרה אי מקסים ואחד היותר תירותיים בקיץ. לנו זה הביקור השלישי (לאודי רביעי), בפעם הראשונה עם שי בן שנה וחצי בדרך מאדינבורו לארץ בסוף הלימודים.

בהידרה אין מכוניות וגם לא אופנועים/קטנועים. אין כבישים, כל ה"תחבורה" על גב פירדות, מה שגורם לאי להיות שקט באופן שאנחנו כבר לא מכירים. פרט לזה, הכפר ציורי וחמוד במיוחד, יש חיים מקומיים, בזכות הקירבה לאתונה ותחבורת מעבורות סדירה ונוחה. אפילו לאונרד כהן הגדול, רכש בית באי לפני שנים רבות, ובילה בו לא מעט. אומרים שכאן כתב חלק מהשירים היותר יפים שלו. בביקור הקודם חלפנו בסימטה מול בנו, שדומה לאבא באופן שלא מותיר ספק. לא בילינו הרבה בהידרה, מה גם שהיינו די שפוכים. קצת שוטטנו, ארוחת ערב טובה במסעדה של כריסטינה (חריסטינה בפי המקומיים) ולישון. 

הידרה - הכפר מסביב למעגן

במסעדה של חריסטינה

בבוקר המשכנו בתוכניותנו המקוריות ושטנו לפרוס, אחד המעברים הימיים היפים שבאיים היוניים. בניגוד למקובל, עגנו בצד היבשת (בעירה שמול האי), מתוך כוונה לשכור אוטו ולבקר באמפיתאטתרון המפורסם של אפידאורוס ובאי מתאנה, עוד אחד בסידרת האיים הגעשיים. העגינה מול פורוס מאוד נעימה. לא צפוף כמו במרינה שממול ובנוסף מרוויחים את הנוף היפה של פורוס (כמו לגור בהולילנד, להנות מהנוף ולהמנע מהכיעור). מומלץ!  

בבוקר התארגנו לפיקניק ויצאנו כשעה נסיעה לאפידאורוס, שהרוויח את שמו ביושר כאמפי הכי יפה ביוון ואחד היפים בעולם. מבנה מושלם בנוף מרהיב שישר עושה חשק להופיע. החברה הופיעו ואני תעדתי.

האמפי של אפידאורוס

אפידאורוס נחשבת לערש הרפואה המודרנית

משם המשכנו למתאנה, אי יפיפה שלא מקבל תשומת לב ראויה ואולי טוב שכך. נוף געשי אדמדם שלא עבר בליה משמעותית מדי כך שהבזלת האדומה עדיין מחודדת, הרבה לועות געשיים קטנים ובינהם טרסות חקלאיות. אנחנו עולים במסלול קטן ונחמד, שכבר עשינו לפני שנתיים, הפעם עם שי ופריחות. היום מעונן ומתחיל טיפטוף. את הפקניק אנחנו עורכים ממש בתוך ליבת הלוע הגעשי, מוגנים מהטיפטוף ונהנים מחמימות. ממש לפני הכניסה מצאנו 4 בקבוקי יין שנשכחו, מתנת האלים. יופי!

ארבע בקבוקי יין במתנה על המתאנה - צילום אילוסטראציה

ארוחת צהריים בלב הלוע

מתאנה

למחרת לא ברור לנו איך יתפתח מזג האויר ועד לאן נפליג. אנחנו בדרך לקורינטית, מנסים להגיע לפני יום ראשון, אז עלות המעבר בתעלה גבוהה מזו שבמהלך השבוע, שגם כך מוגזמת לחלוטין! בדרך מתפתחים תנאים לא נעימים, רוח אף (כרגיל) וגשם מתחיל לרדת. אנחנו מחליטים לחתוך ולעגון בנמל קטן של האי אגינה. יום שישי, מעבירים יום חורפי של סירה, עם ארוחה טובה של צלעות כבש וסרט לקינוח.

יום שישי בערב - שקיעה במעגן של אגינה

בבוקר, מזג האויר מאיר פנים ואנחנו שטים בביטחה לתעלה הקורינטית. ההתרגשות בסירה עולה ככל שמתקרבים. עוגנים לפני הכניסה ואודי יוצא לבדוק איך מתנהלים העיניינים ואיפה שודדים את החוצים. חוזר ומיד יוצאים. אין סוף תמונות שמתעדות את המעבר המרשים של 5 ק"מ בין המפרץ הסרוני/הים האיגאי, והמפרץ הקורינטי/הים האיוני. מסתבר שלאורך ההסטוריה שליטים שונים זממו לחצוב את התעלה. אחד מהם, נרו, אפילו התחיל במבצע ולצורך כך העסיק ששת אלפים עבדים יהודים. הפרויקט נכשל בגלל מלחמה שפרצה, ובעיכוב קל של כמה אלפי שנים, באמצע המאה ה 19, התעלה נחצבה ע"י הצרפתים. עד אז, העבירו אוניות בין המפרצים יבשתית תוך גילגולן על בולי עץ!

עדויות לאסתר בקורינטית בתמונות וגם במפה מתוך תוכנת הניווט. אסתר מסומנת בחץ כחול. לפנינו שתי אוניות כתומות, שמזוהות ע"י מערכת ה AIS המופלאה.

בכניסה לתעלה - אונית משא נגררת החוצה

יש אישור מעבר!

כולם מתועדים והרבה!

לפני סוף החציה, גשר מכוניות נפתח, שעושה לנו הדגמה ממש לפני שאנחנו מגיעים, מה שנותן פאנץ לחציה ועוד כמה דקות בתוכה.

ביציאה - גשר מכוניות נסגר ואנחנו ממתינים

אסתר - החץ הכחול שבתוך התעלה, לפנינו שתי אוניות שמזוהות ע"י מערכת ה AIS

בסוף זה נגמר :( אנחנו עוגנים בעירה קורינטוס מרחק כשעה נסיעה מאתונה. היום שבת ואני רוקמת מזימה. בערב שוכרים אוטו והגדולים יוצאים לקרוע את העיר הגדולה ולהנות ממוזיקת רמבטיקו מופלאה, בלוז עם יווני שמקורו במגורשים היוניים מטורקיה. מועדון מקסים (לא גדול), להקה של חמישה, הקהל כולו יונים שמכירים את כל השירים. הרבה פרחים שנזרקים ממגשים וככל שהבוקר מתקרב האוירה מתחממת ומתחילים גם ריקודים. חשוב לדעת, המועדונים סגורים מיוני ועד אוקטובר וההופעות מתחילות בסביבות 11 בלילה. אין טעם להגיע לפני חצות, רצוי אפילו אחרי. לפנות בוקר, שוטטות בסימטאות אתונה, שמלאה בצעירים מבלים ואווירה חמודה ורגועה. עושה לשי חשק לחזור אליה. אנחנו שבים לסירה לפנות בוקר. הילדים חורפים. בבוקר מסתבר שהיתה גנבה בלילה מסירה לידנו. בסה"כ ארבע מפרשיות במעגן. גנבו מחשב נייד ואייפון. ניסו להכנס גם לסירות האחרות, מניחים שגם אלינו. באופן חריג, אנחנו נעלנו את הסירה ורוני, בגלל שחששה מהעדרנו, סגרה את כל החלונות. כך ניצלנו בנס… מסתבר שהמקום ידועה כמועד לפורענות וצריך להזהר. 

בבוקר מנצלים את האוטו ועולים לתצפית ממבצר מרשים (Acrocorinth). הגענו בשעת סגירה, שלש אחה"צ! היוונים לא אוהבים לעבוד, כבר אמרנו?? גידי הגדיר את זה יפה "המדינה שמסרבת להתבגר, וטוב שכך". אנחנו מזדהים לגמרי! 

Acrocorinth

העיר לא עשתה חשק, ואנחנו מרויחים זמן שייט, וממשיכים במפרץ שיש בו הרגשת אגם. ההרים היפים של הפלופונז בדרום, ההרים הגבוהים של מרכז היבשת מצפון, והים חלק כמו מראה.

זריחה יפה במיוחד ואנחנו בדרך לגלכידי ((Galaxidhi משם מתכננים להגיע לדלפי.

סנטוריני - סיקירוס - מילוס

הערת שוליים: התגובות לנפילת האתר מעודדות אותי למהר ולהעלות את הפרק הבא. מסתבר שגוגל דאגו שנעשה שימוש בלתי ראוי בחשבון שלי, וסגרו הכל הרמטית (כנראה שצדקו, מצאתי מייל שלא הצליח להשלח עם שמות יווניים לא מוכרים). הרשים אותי לראות שמנגנון האבטחה שלהם כל כך קפדני, והייתי צריכה לענות לשיחת טלפון מהם כדי לפתוח את החשבון מחדש.

בנוסף, לכל המתקשים בכתיבת תגובות בבלוג, מסתבר שצריך חשבון בגוגל כדי לעשות זאת. זה לא מסובך לפתוח חשבון כזה ואשמח לתגובותכם, אם לא באתר אפשר גם במייל.

סנטוריני-סיקירוס-מילוס

הדרך לסנטוריני הייתה מרגשת במיוחד עבור אודי. את האי אודי ראה בסרט שצולם מהאויר, במוזאון תעופה בארצות הברית. נדהם מהיופי ניסה לברר מה שם המקום (לא היה לו מושג איפה בעולם). זמן קצר אח"כ בטיול ראשון ליוון, הגיע במיקרה לאותו מקום מדהים. אולי לא לגמרי במיקרה. כיוון שהמראה כל-כך נדיר ביופיו, כמות התיירים עצומה, כך שלבקר כאן בשיא העונה זה סוג של התאבדות. אנחנו חלפנו בסנטוריני מספר פעמים כשחצינו במעבורות בין האיים. אז גם נולד החלום להגיע לקלדרה של סנטוריני במפרשית. האי, אחד מסידרת איים געשיים, בהם גם ניזירוס (שתואר לפני כן) ומילוס (בהמשך). מה שבכל זאת מפעים במיוחד בסנטוריני, זה הלוע הענק של ההר (כעשרה מייל ז"א שעתיים של שייט), שנותר כמעט בשלמותו, מצוקים גבוהים ומרשימים, ומי ים שהציפו אותו דרך פתח באחת מדפנות הלוע. מתוך הקלדרה (הלוע) אנחנו מוקפים כמעט ב360 מעלות  של מצוקים גבוהים ותלולים שבראשם נשפכים הכפרים היוניים. אי אפשר  להמנע מדימוי עוגת קצפת. בתוך הקלדרה כמה איונים געשיים (גושים שחורים של לבה) עדות לפעילות טקטונית בשנים שאחרי. הפעילות האחרונה נרשמה לפני כמה עשרות שנים. אנחנו מתקדמים לאט (כאילו יש ברירה..). 

המצוק והכפר ת'ירה

כשמתקרבים לעיר המרכזית (ת'ירה) מגלים את אוניות הנוסעים הענקיות) ששופכות כמות אדירה של אנשים שמוסעים לאי בסירות מנועיות מקומיות. בין האוניות והמזח הקטן (ולא מוגן) תנועה מטורפת של הסירות האלה. אנחנו מתלבטים האם לעגון ולעלות לכפר. בסופו של דבר, אני והילדים יורדים, ואודי נשאר עם אסתר ומהר מאוד מגורש מהמזח כדי שלא יפריע לתנועת התיירים. אני עולה עם הילדים ברכבל (חוויה!), סיבוב על שפת המצוק, גירוס, מעט קניות, קפה קר (פרפה) במרפסת הכי יפה בסנטוריני וחזרה. בנתיים אודי מטלטל על אסתר מחכה לשובנו.

המרפסת הכי יפה בכפר

הנוף המרהיב ותנועת המנועיות עם תיירים מהאוניות.
במרכז אסתריקה, היחידה ללא שובל מנועי

ועוד אחת

גירוס פיצוי לקפטן

עגנו ללילה ליד אחד מהאיים הגעשיים ה"צעירים" (Neo) שם עוגנות גם כל סירות הטקסי בלילה, מול הנוף המדהים של הכפר בראש המצוק. העגינה נוחה עם מצוף. בכל פעם שלא צריך להוריד עוגן זה רווח נקי. ריח גופרית קל, ותומר יוצא עם הדינגי לתור את האי. בדרך לסנטוריני העלנו בחכתנו עוד טונה, הפעם "רק" 2 קילו, ואין ברירה גם הערב דגים. הפעם חריימה עם אורז. מנסים לגוון. הילדים בקשו מנוחה מדגים כך שכרגע עושים "עצירת דייג" והדגים שבאזור יכולים להרגע.

מנוחה שבעת רצון

שקיעה מעל המצוקים וגם זריחה (שווה כל גרוש) ואנחנו בדרכנו לסיקירוס, עוד אי שכוח אל בין סנטוריני למילוס. המעגן בסיקירוס מאוד רדוד ולא מאפשר עגינה אל המזח. אחרי מספר ניסיונות, מוותרים ועוגנים באמצע המפרץ. חוף רחצה מקסים ומתוך נסיון העבר, תומר ואני ממהרים לרדת לחוף לפני השנ"צ של היוונים כדי לברר אפשרויות תנועה. תומר הוא סקיפר דינגי מדופלם ונוהג אותנו בבטחון ושליטה מלאה (טוב מכל אחד אחר על הסירה). על החוף שתי טברנות קטנות ומכולת קטנה, כולם פתוחים. מסתבר שאין רכבים להשכרה באי! הבטחתי נידחות. לעומת זאת יש אוטובוס שעולה מהמפרץ לעיירה 5-6 פעמים ביום הלוך וחזור (כ 15דק נסיעה לכל כיוון). בנוסף מסתבר שנהג האוטובוס משכיר טוסטוסים. החברים בטברנה מדברים איתו והוא מבטיח להגיע תוך 10 דקות. אחרי חצי שעה של המתנה (לא סבלנו) החלטנו לרשום שעות אוטובוס ולשוב לסירה. אז גם הבנו שעשר הדקות ימשבו לפחות עוד רבע שעה, הפעם הבאה שבה האוטובוס יורד למפרץ.  

חזרנו לאסתר, הילדים והדינגי ירדו לשחק ולרחוץ בחוף ואנחנו זכינו בשנ"צ יווני מתוק במיוחד.

אחה"צ עשינו דרכנו לאוטובוס. סוף סוף פגשנו בנהג ואוטובוס גדול ומפואר. בנוסעים ארבעה (אנחנו). האוטובוס מטפס במעלה לכפר בנוף טרסות יפה יפה. כשהיגענו לכפר הנהג שאל (יש לאמר בחשש) האם אנחנו חוזרים למפרץ באוטובוס של תשע. כשהשבנו בחיוב, הבטיח לחכות לנו עם מיניבוס.

שוטטות נעימה בכפר מאוד יפה. ובכלל האי עושה רושם מאוד סימפאטי עם פוטנציאל טיולי רגל. לא ברור איך מתניידים בתוכו.

כמה תמונות להמחשה:

הבנק - המבנה הכי מודרני בכפר

מרפסת החתונות - עיצוב חופה ונוף

מבנה קלאסי של קומות בנויות קורות עץ ודלת גמדים

מצאנו אותו בפתח חנות הירקות מגלף את המקל. בקשנו להצטלם והוא נענה בשימחה.
צילמנו ב IPad (שכחנו מצלמה) וכשראה היה מלא פליאה.
שלחנו במייל לשכן שיודע אנגלית וגם מחובר לעולם,
ונפרדנו כידידים ותיקים עם סלסלה של תותים.

התרגענו לנו על מרפסת של בר מקומי (הומה יוונים מהכפרון), הפעם אנחנו באמת התיירים היחידים. בעל הבר מספר על מספר משפחות ישראליות שגילו את האי בשנה שעברה ובילו בו תקופות משמעותיות של מספר שבועות. כניראה שחבר הביא חבר.

בתשע חזרנו לתחנת האוטובוס שם חיכה לנו ידידנו הנהג במיניבוס מאוד קטן: פורד פייסטה אדומה וחבוטה אבל נוסעת. שילמנו וחזרנו לסירה.

ושוב לילה ושוב זריחה ואנחנו בדרכנו למילוס, אי גדול יחסית עם תחבורה נוחה של מעבורות מפיראוס ושדה תעופה, מה שבהכרח אומר יותר קידמה ותיירות. חלפנו במילוס מספר פעמים עם מעבורות בדרך לאיים אחרים. אף פעם לא עשה לנו חשק. ניראה קצת מתועש ופגוע מחציבה ודרכי עפר. הפעם מחליטים לתת הצצה, מה גם שבמילוס מחכה לנו הפתעה! הערב שי מצטרף אלינו וכולנו בהתרגשות גדולה! אני מנקה את הקן ורוני על ההכנות והפעילות החברתית.

כשהיגענו למילוס בדקנו מזג אויר והסתבר שסערה מתרגשת באזור הפלופונז, לשם חשבנו להמשיך ולהקיף לכיוון קורפו בואכה אלבניה וקרואטיה. נראה שנאלץ לעשות שינוי חד בתוכניות. 

בנתיים רוח חזקה במפרץ הבלתי מוגן בעליל של מילוס. למזלנו, אחראי העגינה (איש קטן עם זקן לבן ארוך) התעקש שנעגון ממש בתוך המעגן (יש שם מספר אפשרויות). סירות שהגיעו אחרנו ורצו אספקת מיים וחשמל עגנו באזור פחות מוגן, והטלטלו כמו בקליפת אגוז כל הלילה ולמחרת למרות הרוח העזה (35 קשרים) ברחו למקום עגינה אחר. אנחנו נקשרנו הייטב, וידענו שבעוד 48 שעות אפשר לצאת בתנאים שאינם אופטימאלים.

שכרנו ג'יפון שיאפשר לעשות סיבוב באי, התקלחנו והתחתכנו והמתנו לבואו של שי. מאוד פשוט וקל, אנחנו עגונים ממש ליד המזח של המעבורת מפיראוס, יש לנו AIS (מכשיר המראה מיקומן של אניות גדולות) שמדווח לנו מיקום של המעבורת עליה שי מגיע + מהירות כך שאנחנו מכוונים לצאת ממש עם הגעתה. על המזח רוח פראית. ממש קבלת פנים סוערת לשי.

הוא מגיע וההתרגשות מאוד גדולה! זה ניראה כל כך נכון שיהייה איתנו ומאידך מעצים את חסרונה של גילי. שניהם היו שותפים לנסיעות רבות לאיים היוניים. המון זכרונות משותפים, דמויות שנתנו להם שמות ועל שמם נקראים האיים. בקיצור הרבה הווי משותף.

שי מגיע, שמח מחייך וניראה מאושר. בתרמילו בעיקר ספרים לילדים (יותר מעשרה קילו) וגם שתי עוגות שייט מסורתיות מסבתא ענה, עוגות פירות יבשים משובחות שמחזיקות לעד, אם לא מחסלים אותן מייד. נרגעים קצת ויוצאים לגירוס ראשון יחד. 

שלט בלונים עוגה וגם מדבקות עם ברכה

בציפיה דרוכה

חבילה הגיעה!

למחרת יוצאים לסיבוב עם הג'יפ. מחליטים לבקר ב"פרופיטיס איליאס" המקומי. הפרופיטיס האלה נמצאים על הרבה מאוד איים, תמיד בנקודה הכי גבוהה, קפלה או מנזר עם הנוף הכי יפה בעולם. כבר מזמן הפך לנו למנהג לכבוש את הפרופיטיס בכל אי שמבקרים בו. הפעם לראשונה שמענו הסבר לשם ולמיקום. מסתבר שזה חיבור בין הנצרות לאלים היוניים. "הליוס" אל השמש, ולכן המקום הכי גבוהה באי + פרופיטיס אליאס, מהברית החדשה.

הפעם העליה בדרך עפר. כבר ציינתי שהאי חרוש דרכי עפר שפוגעות אנושות בנוף, מה שמחזק את התחושה שזה אי מהפחות יפים. לזכותו  יאמר שיש לא מעט מפרצים חוליים חמודים וגם, חוף אחד (בצד הצפוני) עם תצורה גאולוגית מעניית במיוחד.

תמונות שוות אלף מילים.

עכשיו לנהג הדינגי הצטרף נהג הג'פ

בבוקר השכם יוצאים להפלגה ארוכה יחסית כשמונה שעות. יודעים שהים יהייה לא קל ורוח לא מבוטלת מול האף. תוכנית ההפלגה כרגע, במקום ממילוס דרומה לפלופונז, עולים צפונה דרך פורוס ומכוונים לחציה בתעלה הקורינטית, צריכה להיות חוויה לא קטנה. אבל כמו שכבר הבנו, כל תוכנית בסיס לשינויים, בעיקר כשנמצאים על הים.

פוסט יווניזם - לבן עם המון צבעים (מילוס)

בדרך לאי הבא