פרידה מאיטליה

מונופולי אוטרנטו קורפו

עזבנו הערב את הנמל של אוטרנטו ושוב לילה ואנחנו בדרכינו לקורפו. סוגרים מעגל. לפני כשלושה חודשים יצאנו מקורפו לסיבוב שכלל את אלבניה, קרואטיה ואיטליה. היינו אז בסיומו של השליש הראשון במסע שלנו. עכשיו כשרק חודש לפננו, החזרה הביתה הופכת ממשית. לא קל...

עת לסיכומי איטליה, אבל לפני כן סיקור קצר של השבוע האחרון.

כמו בשבועות שקדמו לו, הים ואסתר היו רק דרך לעבור בין אזורים שונים לאורך החוף המזרחי של המגף. הים הפך משני והשיוטים ליליים. בשבוע האחרון נהננו מביקור בשני אזורים של דרום איטליה, פוליה וסלנטה. בשניהם כפרים "יפים מנשוא" והמגוון גדול.

אחרי שנפרדנו מהצחורים וסיימנו להבריק את אסתר יצאנו למונופולי (Monopoli) שמדרום לברי (Bari). על ההפלגה הזו סיפרתי בפוסט הקודם. מונופולי לא ממש שווה ביקור ושימשה כמקום מבטחים לאסתר. ממנה יצאנו רכובים לשלש עירות יפות. אלברבלו (Alberbelo), לוקורוטונדו (Locorotondo) ומטרה.

מלקקים פצעים
שוב נקיונות

באלברבלו וסביבתה סיגנון בניה שלא רואים כדוגמתו. בתי אבן שניקראים טרולי (Truli) שלי הזכירו בקתות אפריקאיות אבל מאבן ולא בוץ. המבנים עגולים והבראשם גגות חרוטיים. לעיתים בבודדים ומבודדים בלב שדות, ולעיתים במקבצים של ארבעה ואפילו חמישה, כשכל מקבץ משמש כבית מגורים אחד, מגובבים בעירות. ניבנו במקור כמגורים עראיים לחקלאות (מגורים, ממגורות ומשכן לחיות) ובהמשך כמגורי קבע למשפחות. היום, כמו במקרים רבים, הפכו יעד תירותי, מקומות לינה לנופשים ובתי קייט רומנטים לאירופאים עשירים. עדיין, ברבים מהם מתגוררים מקומיים והמקום שווה הצצה.

אלברבלו

גגות טרולי
לכל אומן בניה סיום שונה בראש הגג
סוג של חתימה
 

פותחים חלון בגג
אין חלונות בקירות המבנה

שוב מקפצת
ברקע תמונה אופיינית של מכונית בחניה

ועוד אחת

בבר
מבנה ושיחה מרגשת עם בעל המקום

בית מבפנוכו

משם המשכנו ללוקורוטונדו, שמוזכר כאחד מהיפים באיטליה. נו טוף... יפה אבל לא צריך להגזים. גם כאן, יום החגיגות לפטרון המקומי ואותם סממנים שכבר פגשנו, מסכי תאורה מרהיבים, תזמורת מצעדים, במות בידור לצד טכסים דתיים, דוכני אוכל ואומנות מקומית. הפעם, לראשונה, לא הצלחנו למצוא מקום לינה. הכל מפוצץ בתירים, באופן כמעט בלעדי תירות איטלקית. בצר לנו, הסתפקנו בארוחה טובה ושבנו לאסתר מרחק נסיעה לא רב.

לוקורוטונדו

מצעד שירי לכת
חג הפטרון של העירה

הפטרון והמאמינים

הבמה המתחרה

הפרלמנט

הנחמה - אין לינה אבל יש ארוחה טובה
מגוון מהבשרים של האזור

למחרת יצאנו לכפר מטרה שנמצא על גבול פוליה (Puglia). הפעם הנוף והכפר שונים לחלוטין. הכפר על גדת קניון, נוף חשוף והרבה מאוד מערות. הספרים מספרים שזה ישוב הקבע מהקדומים ביותר באירופה. התישבות שהחלה בתקופה הנאוליטית במערות שעם הזמן הורחבו ואליהן נוספו מבני אבן, הכל מהאבן המקומית. יפה ביותר! האבן נוחה לפיסול, כך שמלבד בתי המערות, מבני ציבור וכיכרות מעוטרים להפליא. מתחת לכל הכפר מערכת עצומה של ניקוז מי גשמים, מקור המים היחיד. בנוסף מערכת ביוב שנחשבת לאחת העתיקות והמשוכללות.

הכפר ידע ימים קשים של כולרע ומגפות שונות שהביא לתמותת תינוקות מבהילה. כמחצית מהתינוקות שנולדו מתו ממחלות, בשל הצפיפות ומי שופכין שזרמו ברחובות. רק בשנות החמישים של המאה שעברה (1950) ממשלת איטליה לקחה אחריות, והעבירה כמחצית מהתושבים למבני שכונות מכוערים שבשולי הכפר. הכפר נשאר בחציו נטוש, בתי המערות החלו להתפורר. מי שראה את הפוטנציאל והיופי הנסתר החל לרכוש ולשפץ בתחילת שנות התשעים. כך עשתה גם בעלת הגסט האוז בו לנו. לפני כשמונה שנים פתחה את ה B&B הראשון בכפר. מעט אחר כך, מל גיבסון בחר לצלם בכפר את הסרט Passion (פסיון) כיוון שהזכיר את ירושלים. מאז הכפר הפך מוקד משיכה לתירים וכעת מספר לא מבוטל של חדרים ומלונות פזורים בכפר. תירותי ובשיאו בתקופה הזו של השנה, אבל עדיין שומר על אוטנטיות וניראה שהתירים גילו אותו רק לאחרונה ומספרם ילך ויגדל. אם אתם בסביבה רוצו לראות. פשוט מרהיב.

החדר שלנו ממוקם בלב האזור היפה. חלון שפונה מזרחה ומרפסת מערבה משקיפים על שני צידי הכפר. שעת בוקר מוקדמת ואני לא מתאפקת ויוצאת לסיור זריחה. בוקר קסום במיוחד. בהמשך היום בסמטאות פוגשים משפחה ישראלית צעירה. אבא אדם, אמא שיר וגפן בת שנתיים מדהימה! הם הגיעו לדרום איטליה לפני שלשה חודשים לטיול של חצי שנה רק בדרום. משפחה כלבבנו. כמונו לא פגשו ישראלים במהלך שיטותם בחלק זה של איטליה וכולנו שמחנו לבלות יחד כמה שעות של בוקר. גפן, אחרי זמן הפשרה קצר, שמחה בחברים שמדברים בשפתה (היא מדברת מושלם בהתחשב בגילה) ונהנתה מטיפול של רוני, וגם תומר. גרים במושב מטע, ממש שכנים, ומבחינות רבות הזכירו לנו ימי זוהר מהעבר. ביחד אספנו עוד מטמון במשחק ונפרדנו כידידים. הם נשארים עוד שבוע בכפר המדהים ואנחנו חזרה לאסתר ממשיכים.

מטרה

על שפת המצוק והכפר מימין

A room with a view
תצפית למזרח מחלון החדר 

הפיצה הכי טובה שאכלנו
מסעדה במערה
תומר מזמין שולחן

תמונות של זריחה

בסטודיו של אמן אבן
אחד ממאפייני הכפר

הבוקר רק כלות

 שיר אדם וגפן המתוקה

עוד גאוקש

התחנה האחרונה והדרומית ביותר באיטליה אוטרונטו (Otronto).עירה קטנה ונחמדה קרובה לקצה המגף. הגענו בשעות הבוקר ונקשרנו למזח האורחים. מיד קלטתי ערמת ציוד של צוללים. דחף הצלילה, שלא בא על סיפוקו באיטליה גרם לי לשאול שלש שאלות (יותר מזה קשה לי באיטלקית) ותוך חמש דקות שלפתי ציוד וחברתי לערמת גברים איטלקים בדרך לאתר צלילה במפרץ שמדרום.תומר ורוני עדיין ישנים כך שלא הייתי במצוקה מול תומר. צלילה בעומק של 25 מטר, קיר מכוסה ספוגים ואצות צבעוניים. מעט דגים, כוכבי ים גדולים ומורנה קטנה אחת. מי שהתפנק בצלילות בים סוף צריך למחוק את המראות ולו באופן זמני, אחרת קשה להנות. אני, שבאשמת ניר, הפכתי מכורות צלילה בשנים האחרונות לא מתקשה להנות. פרטנר הצלילה שלי מנוסה ומאוד נחמד, ושנינו נהנים מצלילה יחד. מיד כשיורדים לעומק, הוא מעניק לי צידפה יפה במתנה. אני מזועזעת, אבל כדי לא לפגוע מתרשמת בתנועות האוניברסליות מתחת למים, ובהמשך מוצאת מקום להניח. אני כמעט מאבדת הכרה, כשמדריך הצלילה, שהוא גם בעל המועדון, לא בוחל בנגיעה והרמה של כל הבא ליד, בין השאר כוכבי ענק. הריף שלנו באילת, למרבה המזל מכיל שפע יצורים ארסיים, כך שכולם מחונכים דרך הידיים לא לגעת. אגב ההכרח מתחנכים לשמירת טבע קפדנית עד פאנאטית. שמרתי על קור רוח, לא התעלפתי אבל גם לא שיתפתי פעולה. לא נמצאת כאן כדי לשנות מסורת איטלקית של מאות שנים... בכל מיקרה כמכורה, נהנתי מהצלילה ומהחברה, שפרט לעינייני שמירת טבע היו מאוד נחמדים. חזרה בסירה, תומר עדיין ישן ומתאושש ממשמרת הלילה. על מזח האורחים אין חשמל ובסירה חם מאוד. מעבירים את אחר הצהריים בין מקלחת לנימנום ויוצאים לתור את העיר.

אוטרנו, עיר עתיקה ובתוכה מבצר יפה מוקף חפיר וחומה. גולת הכותרת של הביקור בה הוא פסיפס ריצפה ענק, מהמאה השישית, שהשתמר בשלמותו ובו בעלי חיים דמויות ודגמים מהיפים שראיתי.

פסיפס ריצפה עתיק, ענק ויפה באוטרנטו

קשה לתפוס את כל היופי שמכסה את כל רצפת הקתדרלה, שתי חתיכות קטנות להמחשה

בתחנת האינפורמציה שבעיר מקבלים מידע על ארועי תרבות בסביבה וקוי אוטובוס. מסתבר שמרחק לא רב מכאן, בכפר קטנטן, פסטיבל של ריקוד מסורתי שמקורו בסיפור על נשים שהוכשו ע"י עכביש ונהגו לרקוד אותו כדי להפטר מהארס. אל הכפר אין תחבורה ואני מנסה לבדוק דרכי גישה. אחרי מחשבה והתלבטות, רוני מחליטה להצטרף להרפתקה. בערב לוקחות אוטובוס לעירה סמוכה, אני מזמינה מקום לינה, ומניחה שתהייה דרך להגיע (מונית, מיניבוס, טרמפ). את הבנים אמורות לפגוש למחרת על אוטובוס ללצ'ה (Lecce). ירדנו בעירה שוממת ומכוערת. אנשים טובים מסביב עם או בלי אנגלית מסתכלים עלינו בתדהמה ומנסים לעזור. אישה עם אנגלית בסיסית הפקידה אותנו בידי נהג שישב בתחנה וזה התגלה כאיש רחב לב שבמשך שעה ובלי מילה באנגלית ניסה לעורר את מתי העירה כדי לעזור לנו. כשהתיאש ואנחנו הרמנו ידיים, התישבנו שלושתנו על מדרכה ובתנועות ידיים וכמה מילים שוחחנו על ילדים, משפחה ועבודה. מסתבר שתקשורת מסוג זה יכולה להשתכלל ולהגיע לרמות לא רעות. נפרדנו כידידים ותיקים, כשהוא מלווה אותנו לאוטובוס חזרה לאוטרנטו ומבקש מהנהג שלא לחייב אותנו על הנסיעה חזרה.

חזרה לאוטרנטו, רוני ואני מחליטות לפצות על האכזבה בארוחה טובה. העיר העתיקה בלתי נסבלת בשעות הלילה. הסימטאות הצרות הופכות פקק תנועה אנושי שלא זז. אנחנו נשלחות למסעדה נהדרת רוני עם פסטה פומדורה (רסק עגבניות כרגיל) ואני טועמת לראשונה מעדן מקומי, פסטה ברוטב קיפודי ים! לא לדאוג, בלי קוצים וטעים מאוד! בילינו לילה נהדר ובבוקר הבנים קמים להפתעה, אנחנו במיטה...

אוטובוס ללצ'ה ואנחנו בפירנצה של הדרום, כך היא מכונה בספרי התירות. קטנה ויפיפיה! כל פינה וכל מרפסת יצירת אומנות. פיאצות יפות, קתדרלות מהממות. הכל מאבן מקומית ובסיגנון ברוקי, זה אומר מקושקש, עמוס פריטים ומרשים. לצ'ה אחת הדוגמאות הקלאסיות לסיגנון בניה ברוקי.

אנחנו מגיעים ל B&B שהומלץ מאוד גם בספר התירות ואושר כמקסים במיוחד על ידי טלי שהייתה שם לילה עם הילדים ועל ידי שיר ואדם שבילו שם כמה ימים. בית אבן עתיק, שישרש הנכד (היום בגילנו) ששיפץ בטוב טעם, מרוהט חמים בריהוט עתיק, נוחות של מקום מודרני והרבה אווירה. אנחננו קיבלנו את הסוויטה, החדר הכי יפה בבית המקסים. למעלה מרפסת גג ענקית עם תצפית גגות על הכפר. אחרי מנוחה מסתובבים ומתרשמים מהכנסיות והמבנים, הרחוב עמוס חנויות אומנים (תכשיטים, הרבה עיסת נייר, עבודות אבן), חנויות טרנדיות, בית קפה ומעדניות. בעל הגסט האוז שולח אותנו עם רשימה מפורטת לטעימות ואתרים. בין השאר, הגלידה הכי טובה של לצ'ה שמבחינתנו זכתה בתואר "גלידת החצי שנה" אחרי סידרה לא קטנה של טעימות לאורך הדרך. מסעדה נהדרת בערב, מעדניה לצהריים, אופניים בשלושה לפנות ערב, והמון מופעי רחוב.

לצ'ה

יש לי גלידה הכי טובה ומשובחה

ברוק במיטבו
הדמיות של טורקים שעם תבוסתם הפכו עבדים

הסברים מודל 2012
הישר מהאינטרנט

השתקפות

איך מכניסים שישה פילונים לארבע אופן?

בדקנו והיה מאוד משעשע
תומר על ההגה פעמון ופדלים
רוני על הגה דמה ופדלים
אני על המעצור!!

בשוק הפשפשים

בובות עבודת יד
חלומה של כל ילדה אבל לא בגיל 11!

breakdance בכיכר

שעת בוקר מוקדמת
לבדי בככר המדהימה

בית עתיק  B&B שלנו
גלרית שינה ללידים

אנחנו נאלצים לעזוב בצהריים כדי לצאת עוד  באותו ערב לקורפו. מחר מגיעים גילי וברם לעוד שבוע סירה, הפעם מקורפו לאיים איונים בהם עוד לא ביקרנו, ואנחנו בהתרגשות וצפיה.

הלילה עבר נעים ורגוע, ים חלק ואוניות במידה. התעוררנו לנוף המוכר של יוון, ועוברים כעת בתעלה שבין אלבניה וקורפו. שני צידי התעלה מוכרים לנו, תחושה של חזרה הביתה. עוצרים לקפיצה לים כחול שכל כך התגעגענו אליו.

אז איך מסכמים שייט של חודש באיטליה. בצד המוכר לכל, אנשים סופר נחמדים, אוכל יין אסטטיקה ותרבות. כפרים מדהימים. לא יודעים אנגלית אבל תמיד יעשו מאמץ לעזור ויקבלו בהבנה את היותנו זרים נטולי שפה. בפן הפחות מוכר, החופים עמוסים ולא ממש מעניינים לשייט, המעגנים בדרך כלל מסודרים, אם כי בסיסיים, ולא יקרים בהשוואה לאירופה. אין עומס שייטים, כיאה לעונת השנה, ואין קושי במציאת מקומות עגינה. לעומת זאת הבירוקרטיה חוגגת. ביקורים תכופים של אנשי ביטחון מסוגים שונים, עוד ועוד טופסולוגיות שממלאים בכתב יד, נוקשות רבה בכל הנוגע לנירות הסירה. בין בעלי הסירות מהלכים סיפורי אימה על סירות שעוקבו ואפילו הוחרמו בגלל טופס כזה או אחר.

נתגעגע לקפה טוב, יין זול ונהדר, פסטה ופיצה במייטבם, אוכל בסיסי משובח שאפשר לקנות בכל סופר, אומנות וכפרים יפים בכל פינה ואנשים חמים ונחמדים.