פסקרה לטרני - שבוע עם הצחורים

מפסקרה לטרני

שוב משמרת לילה, ואני מנצלת את זמן המשמרת לסיכום חוויות השבוע שחלף שהיה כולו ב בסימן "הצחורים". בעוד כשעה, שתיים אחר חצות, אנחנו חוצים את הכניסה לנמל של בארי (Bari), אחד הנמלים היותר עמוסים באדריאטי האיטלקי. מכאן יוצאות אוניות ליוון, קרואטיה, אלבניה, ושאר יעדים באיטליה. המשמעות היא ים עמוס אוניות ענק, מחייב ערנות בשיאה. הלילה שחור משחור, מקלט ה AIS  שלנו עושה עבודה מצויינת, אבל אי אפשר לסמוך בעניים עצומות, בפרט בצפיפות כזו של אוניות + אוניות דיגים שלא תמיד משדרות אותות. משמרת מעט מתוחה... כרגע המכשיר שלנו מאתר 53 אוניות במרחב הקליטה. רובן רחוקות ולא בנתיב, אבל מהירות פי שלוש ויותר מאסתר, כך שחלקן עשויות להיות רלוונטיות בהמשך.

לילה מול ברי באדריאטי
אסתר משולש כחול מוקפת אוניות

עבר עלינו שבוע מקסים, מגוון ואינטנסיבי, עם אחותי הצעירה והשלישיה שלה: נעם בת 16 (לא נעה כמו בסרט), רועי בן גילה של רוני (11 וקצת), והבנדיט הקטן במשפחה המורחבת, יונתן, בן שש. הילדים חברים טובים, בזכות סופי השבוע המשפחתיים, ורגילים לבלות יחד. בנוסף, עבור הילדים של אחותי, זה הביקור השלישי על אסתר, כך שהחוויה מוכרת ואהובה, ואיתה הציפיה למפגש הנוכחי.

נא להכיר:
רועי, יונתן (שובב כמו שנראה) טליה (עבורנו טלי) ונעם

             החבורה נחתה בדיוק לפני שבוע ברומא, אודי נסע לפגוש אותם בשדה התעופה. אנחנו המתנו בפסקרה (Pescara) ועמלנו על הכנת אסתר למסדר המפקד (יונתן כמובן). בין השאר, כל לוחות הריצפה הוצאו למזח, רוני ותומר קירצפו ואני עם זרנוק מים, שוטפת את הקרקעית הסירה. ממש שימחת בית השואבה... האמת, היה ברור שליונתן זה ממש לא אכפת, אבל עבורי, התמנו-פולניה, הגעת אורחים היא תרוץ לנקות, לסדר ולזכות בעזרה משמעותית. בנוסף, בכל פעם שמגיע "צוות" נוסף, אני בחיפוש קדחתני אחרי מקומות איחסון נוספים, משימה קשה ומתישה...  בשניה שהנחנו סמרטוטים, החברה הגיעו, ולא עברה שעה קלה, והסדר נשכח ובמקומו אסתר התמלאה בצהלות ילדים.

              אנחנו בלבטים לגבי ההמשך. לריאשונה מאז הגענו לאיטליה תחזיות מזג האויר לא ממש מעודדות. בשלושת הימים הקרובים צפוי ים "רוגש" ורוחות של 15 קשרים ויותר. אודי בודק תחזית באתר הטורקי שוב ושוב, בתקווה לשינוי. לא שכחנו שאנחנו כבר מזמן לא בטורקיה, אבל הקפטן שלנו טוען שזה האתר האמין ביותר. אז מה עושים? פסקרה זה ממש לא אופציה, אולי אחת הערים הפחות מעניינות ויפות באיטליה. לפי ספר התיור שלנו, כל האזור לא ממש שווה ביקור, ולראיה, זה הפרק הקצר ביותר ב Lonly Planet. באסה! אודי ואני בדיונים קדחתניים. מצד אחד, ברור שהים לא מסוכן ועבורנו תחזית כזו לא מהווה סיבה לשינוי תוכניות. בנוסף, צפויה הפלגת לילה, זמן מצויין כשכולם ישנים ומותשים מהיום הארוך שעבר עליהם. מאידך, לא ברור איך ירגישו וממש לא רוצים שיעברו חוויה טראומטית ישר בהתחלה. מנסיון העבר, נעם וטלי רגישות מאיתנו. בדרך אין אפשרויות עגינה, ומכוון שלילה, האופציה לשוב על עקבותינו לתוך המרינה לא ממש מרנינה. אודי כרגיל בצד השמרני והזהיר. אני, מנסה בכל זאת למצוא דרך החוצה מהמקום המבאס ששמו פסקרה. היתרון היחיד של העיר הזו הוא הנגישות הקלה יחסית לשדה התעופה ברומא, שלש וחצי שעות של אוטובוס ישיר. מי חשב לבלות כאן יותר מיום אחד??? אני מציעה לבדוק אתר תחזית אחר, ואנחנו ניגשים למשרדי המרינה כדי לבדוק איזה אתר אמין עליהם. יחד איתם פותחים את האתר האיטלקי ולמרבה השמחה, התחזית שלו הרבה יותר אופטימית. רוחות עד 15 קשרים וים של 50-80 ס"מ. הקפטן מתרצה, לא בקלות, ובתוך שעה מתארגנים ומשחררים חבלים. היעד – איי טרמיטי (Tremiti), האיים היחידים  בחוף האדריאטי האיטלקי.

יציאה מפסקרה (הזכויות לנעם)

              הים לא שיתף פעולה עם התחזית האיטלקית, וכך נוכחנו שוב שהטורקים צודקים... כן, אני יודעת שזו אמירה לא פופולרית בימים אלה במחוזותינו. רוחות של 25 קשרים וגלים של למעלה ממטר, העמידו את הספנים הירוקים במבחן לא פשוט. למרבה השימחה וכפי שצפינו, החברה צונחים מעייפות, וישנים הייטב כל הלילה, מלבד רועיקו שמגלה עיניין רב, ומצטרף למשמרת שלי. מייד נכנס לעיניינים, תוכנת ניווט, מפת האוניות סביבנו ותצפית עירנית על הים השחור. רועי הצליח לעורר בנו התפעלות גדולה, העיניין וחוסר החשש מהגלים שטילטלו אותנו היטב ולעיתים אפילו בצורה לא נעימה. בוקר בטרמיטי וכולם שלמים, בריאים ושמחים.

שיעור ראשון בניווט 

        טרמיטי, קבוצה של שלושה איונים, האחד שמורת טבע, השני מנזר מתפורר שמהווה סכנה ולכן סגור למבקרים.
בשלישי, כפר קטן מוכוון תירות איטלקית, בסך הכל מאוד נעים. אסתר אחת המפרשיות הבודדות, וכך אנו זוכים במפרץ
פרטי לשני לילות, למעט טנקר מים שמגיע בשעות אחר הצהריים למספר שעות כדי למלא את בריכת האגירה הסמוכה.
במהלך היום מגיעים קייטנים שגולשים מהכפר ומתפזרים על הסלעים שמקיפים את המפרץ, וסירות מנועיות קטנות
שבאות לביקור, אבל הכל מאוד רגוע ונעים. האיים נחמדים ועבורנו מהווים רגיעה משיוטי הלילה וגיוון למעגני עירות. שוב
אפשר להנות מים נטו, רחצה, שנירקול ודינגי. חבורת הילדים חוגגת. לשימחה הכללית חוברת הנאה מוסיקאלית. להקה
של חברה צעירים ושמחים (Folkantina), שמנגנת ושרה מוזיקת עמים, בדיוק הסיגנון האהוב על גילי. הרבה איטלקית
אבל גם אירית, סקוטית ודומהן. החבורה כוללת שלוש גיטרות מסוגים שונים, כינור, חליל, אקורדיאון, תופים וזמר שמח
ומלא אנרגיה. רובם סטודנטים מהאוניברסיטה בברי: שלושה דוקטורנטים בביולוגיה, אחד פוסט במדעי המחשב ועוד.
הגיעו ליומיים ואנחנו נהננו משתי הופעות, ובתור "השולחן השמח" זכינו בתשומת לב ואהדת הנגנים. מסתבר שהקהל
האיטלקי הרבה פחות חם ומעורב בהשוואה אלינו, הישראלים. 

איי טרמיטי (בעיקר תמונות של נעם)

האי והמנזר המתמוטט

  

            

Folkatina

בלילה השלישי למפגש המשפחתי, אנחנו עושים דרכנו חזרה ליבשת, לביקור בשלש עיירות נחמדות על החוף:

פסצ'יצי (Peschici) וייסטה (Vieste), וטרני (Trani). כולן באזור שנקרא פוליה (Puglia) שידוע בכפריו המגוונים

ובהיותו לב החקלאות האיטלקית. כאן מגדלים ומייצרים 80% מהחיטה והפסטה, אחוז דומה של שמן הזית

והרבה מאוד בשר! גן עדן לשוחרי אוכל איטלקי. בפסצ'יצי נהננים מעוף בגריל עמוס עשבי תבלין, בוייסטה

מארוחת ערב משובחת (יציאה לבני עשרים ומעלה) ובטרנו מאפים נפלאים. בתקופה הזו האזור שוקק פסטיבלים,

בין השאר חגיגות דתיות לכבוד קדושים שונים, כל אחד פטרון של עירה אחרת. המשמעות היא תאורה יפה מזו

של חג המולד, שימחה גדולה ברחובות, טקסים דתיים בכיכרות, במקביל ובתחרות, במות מוסיקה של "הכופרים",

תזמורות כלי נשיפה צועדות במדים ומנגנות שירי לכת, ומופעי זיקוקים מרשימים, שלידם זיקוקי יום העצבנות

שלנו מחווירים...  בקיצרו עליז ושמח. התירים רובם ככולם איטלקים, והתחושה מקומית ומאוד אוטנטית. שווה

מאוד! שייטים איין, במרינות מקום לעגון וזול יחסית. בנוסף, אסתר על יושביה הזרים, זוכה בתשומת לב מיוחדת,

שכוללת ביקורים חוזרים של אנשי ההגירה, משטרת החופים ואנשי המרינה. כולם בהתרגשות גדולה ומתייחסים

בחם ובנחמדות. אנחנו כבר בלוונט, דרום איטליה על כל המשתמע.

פסצ'יצי - אסתר מפרשית יחידה במעגן

חוף פסצ'יצי מבט מהעירה

שלל טעמי גרניטה
הזדמנות לבחון לקיחת החלטות

ירקן נודד בוייסטה

גראציות בסימטאות

אודי והשליחים

        בין וייסטה לטרני אנחנו מבלים לילה במפרץ, די מתנדנד, ולמחרת מבלים בשיוטי דינגי בין ולתוך אין ספור מערות

ימיות לאורך המצוק. חלקן פתוחות תקרה או ממש קשתות, עם חופים קטנטנים בתוכם. מרהיב! רועי מקבל שיעורים

פרטיים מאלוף הדינגי (תומר), יונתן מתרגל דחיית סיפוקים וסבלנות, וגם זינוקים למיים ושחיה (בלי מצופים כמובן, רק עם

בננה!), נעם מצלמת (נפלא) ומנמנמת ברמות שרק מתבגרים יודעים, וטלי נחה, משיבה כוחות וגם מנהלת את החבורה

בגבורה. הילדים מאושרים יחד!

אנשי המערות

   

 

הענק במערה

אורחים בפתח המערה הפרטית

 חיי משפחה על סירה

מתפעלת ארוחת ערב טעימה

סיפור לפני השינה

מכופף הבננות

תחרות רכיבה על בננות

  מ

היפים והאמיצים

יפות ואמיצות במפרץ ללילה

הספן האמיץ

תקרית חלב בארוחת הבוקר

ארוחת פתיחה - רוני מכינה פנקייקס

         

מעט מהווי טרני

הפרלמנט

טיול פרטי של החבורה (נעם מצלמת)

הקתדרלה שעל הים

          אחרי שבוע סוף לחגיגה. השכם בבוקר אנחנו מלווים את ה"בני דודים" לתחנת הרכבת, הם בדרכם ללילה בלצ'ה (Lecce), אחת הערים היפות באזור ומשם לרומא ולארץ. אנחנו ליום של ניקיונות וסידורים, בכל זאת היינו ערמה לא מבוטלת. בערב בצוות קטן אך מיומן, עושים דרכנו למונופולי (Monopoli) שמדרום לברי. סתם עיירה שנבחרה כמקום מבטחים לאסתר בזמן שאנחנו מסתובבים בכפרים שבתוך היבשת. ללצ'ה נגיע רק בעוד חמישה ימים, ועל כך בפוסט הבא, האחרון באיטליה L 

פרידה...