הערה: לכל מי שבקש עדכון במייל, עורכת בדיקה ראשונה. ספרו האם עובד
 |
| תחנות אחרונות בקרואטיה ואנחנו (חץ כחול) בדרך לונציה! |
אנחנו אחרי סידורי יציאה מקרואטיה בדרך לונציה איטליה. התכוונו לשוט הלילה אבל למזג האויר תוכניות משלו, וכעת עוגנים במפרץ ומקווים לצאת בבוקר להפלגה של כעשרים שעות. רוני מכינה בעצמה את ארוחת הערב האהובה עליה: פסטה בעגבניות ובזיליקום וכדורי שניצל. אלופה הילדה. אנחנו מתפנים לכתוב.השבועיים האחרונים עברו עלינו במתכונת שונה. אני נסעתי מזאדר הביתה, לקחת חלק במבצע המעבר של אחותי הצעירה, טליה, לביתה החדש במזכרת בתיה. בדרך הספקתי להגיע הישר לאסף הרופא ולחטוף תנומה על מיטת חוליה, מספר שעות לפני שיצאה מבית החולים. התרגיל הזה היה בעיתוי ממש לא מוצלח, אבל עמדנו בגבורה גם במכשלה הזו.
בזמן שאני הזעתי בחום של ארבעים מעלות בין העברה לפריקה והתארגנות, המשפחה המשיכה "לסבול" בקרואטיה, בהתחלה בשלישיה ומאוחר יותר עם ענף מכובד של משפחת רהט. בועז, האח הבכור לבית רהט ושני בניו, נתן ואורן, וגם סבתא ענה שיצאה בראש המשלחת.למרבה הצער השלישיה גילתה חוסר הענות מוחלט לדרישה המפורשת לתעוד, כך שבפוסט הזה מעט תמונות מהתקופה בה הייתי בארץ. אין על מי לסמוך, וגם ככה לא בונים מדינה וכו'. מקווה שבהמשך בועז וענה ישלחו את תרומתם, כך שיהיו תמונות למזכרת.את תאור השבועיים בלי אמא משאירה לאודי, שהואיל להעלות מספר מילים.אני חזרתי אחרי עשרה ימים עיפה אך עיפה, לאחר שהמבצע הוכתר בהצלחה. הספקתי לבלות זמן איכות עם הילדים הגדולים, שגם הם בין צבא לעבודה נירתמו למאמץ. בשארית כוחותי התגלגלתי ממזכרת ללוד, זאגרב, פולה (שש שעות נסיעה באוטובוס). בפולה התנסתי בלילה עם מעט קונות (מטבע קרואטי) בכיס, שינה טרופה, פסטיבל סרטים בארנה (קולוסאום מרשים כמו ברומא) עם המוני בית קרואטיה. חבל שאין תמונה. אפשר למצוא באינטרנט.
 |
| פיתרון למיעוט מזומנים: לילה במלון אוסטרו-הונגארי בן 100 מלא אופי אבל חסר פינוקים (כלל מיזוג) אפשר לשלם בויזה! גם פרנץ יוזף וטיטו לנו שם |
ועוד מזאדר
 |
| משטח של מנורות סולריות. כולם מתאספים לקראת שקיעה. אחרי רדת החשכה המנורות נדלקות בצבעים ודגמים ומדליקות את הקהל, מתינוקות זוחלים ועד מבוגרים מתיילדים. מקסים! |
 |
| רוני על משטח מנורות סולריות |
 |
| מאותה נקודה בקצה הטיילת בשעת שקיעה |
יום טיול של אבא ובן, רוני נשארה על הסירה ועסקה ביצירה
 |
| וגם מערת נטיפים |
 |
| אומנית ברגים על ריצפת הסירה. לא פרקטי אבל יצירתי |
הרגע הדרמטי הגיע, בו כישורי כסקיפר אינם מספיקים, ואני נאלץ גם לכתוב. קשה, קשה..אילת זנחה אותנו לאנחות עגונים במפרצון קטן בלב העיר זאדאר. מה עושים? ההצלה באה מכוון מפתיע: מישראל! איך?? מה?? ובכן, במהלך כל שהותנו בזאדאר היה פסטיבל ישראלי בעיר, ובו כל ערב מופעים ממש מוצלחים ברובם מהארץ, ואחריהם סרטים ישראליים, הכל באוויר הפתוח. גולת הכותרת תערוכה יפיפיה של ישראל מהאויר פרי מצלמתו של חברנו דובי טל (יש לנו חבר ממש שווה...). נהנינו מאד וגם מלאנו גאווה על מה שיש לישראל להציע! הסרטים הסתיימו כל יום בסביבות אחת בלילה, ןאז היינו הולכים לדינגי (סירת גומי קטנה) שלנו שהחנינו במזח ליד שער הכניסה לעיר, ותומר נהג אותנו בבטחה מרחק כרבע שעה לסירה, בין אוניות ענק בנמל, ואח"כ בים חשוך עם אורות העיר ברקע. בכל הפלגה כזו הייתי חושב לעצמי איזה בטחון עצמי מופלא מתפתח בילדים במהלך טיול כזה.בנוסף לעיסוק הלילי הזה, גילינו דבר חדש שנתן לנו תעסוקה מופלאה במשך היום, וימשיך ללוות אותנו גם הלאה: Geocaching! מה זה,תשאלו? או, אז אני אומר לכם: מסתבר שיש משחק בינלאומי עם מליוני משתתפים שמסתירים קופסאות קטנות ובתוכן פנקס רישום למוצאים, ובדר"כ גם "פרסים" (במלעיל) קטנים שאפשר לקחת אם משאירים משהו בתמורה. המיקום של הקופסאות מופיע באתר האינטרנט של המשחק, כנ.צ. שאפשר לאתר עם GPS. בקיצור, מין "מחפשים את המטמון" על כל העולם. (יש קופסאות מטמון בין השאר באנטרטיקה, ובאתרי צלילה, נוסף על מליוני קופסאות במקומות רגילים). http://www.geocaching.com/
 |
| מטמון ראשון עם אבא וגם מטבע משחק |
ועוד הפעם עם רוני
 |
| מקום המסתור |
 |
| הקופסה והמציאות בתוכה |
סבתא ענה
 |
| עם אמא בזאדאר (זכויות שמורות לבועז) |
 |
| ענה במשמרת סקיפר (תודות לבועז) |
עם בני הדודים על הסירה.נתן בן 14, בגילו של תומר ואורן בן זוג לרוני 11
 |
| שונים ואוהבים |
 |
| אורן |
אחרי יומיים שייט, הגענו לאי לושין, ושם "נתקענו" עד לעזיבתם בגלל רוח ה"בורה" המפורסמת (למי ששט בקרואטיה) שנשבה בעוז. איזה מקום נפלא להתקע בו! אי מקסים, גם מבחינה ארכיטקטונית (בתים בצבעי פסטל), וגם עם חורשות אורנים יפות ומפרצים נעימים. ילדי ואני נהננו מגלשני רוח, ועם בני הדודים עשינו טיול אופניים יפה שכלל איתור מספר גיאוקאשים (ע"ע). אחד מהם היה מהנה במיוחד כי הוטמן בבטן האדמה, במחילות בהן הסתירו תחמושת בתקופה היגוסלבית. נפרדנו מהמשפוחה, בשיטת המיטה החמה, על המזח, כשאילת חזרה לסירה.
בילויים עם הבני דודים
 |
| אורן נהנה משלוות סירה |
 |
| מחפשים ומוצאים עוד מטמון בבונקר |
 |
| תודות לבועז על התמונה |
 |
| גלישה וקיאקים |
אחרי פגישה מרגשת, טיול אופניים זוגי לואלי לושין
 |
| מפרץ פצפון וציורי |
 |
| אני אהבתי |
מוזיאון קטנטן במבנה של מגדל אבירים, ובו ממצא מרשים מעומק 42 מטר בים סמוך לכפר.
פסל ברונזה, מהתקופה ההלניסטית (מאה שניה לפנה"ס) שלם עטוף בחול וצדפות. המקור המנוקה בזאגרב. לידיעת הצוללים שבקהל, נמצא ע"י צוללן חובב בלגי, בסוף שנות התשעים.
 |
| רומנטיקה של שנות החמישים... |
אני מסכמת את קרואטיה ברושם הרבה יותר חיובי
מאשר בתחילת הפרק הקרואטי. האיים והכפרים יפים מאוד ומאוד מגוונים. ערי החוף שאינן
דוברובניק ודומותיה התירותיות, מאוד מהנות. מהסחטנות כלפי שייטים אפשר להמנע,
במרבית המקרים. האוכל לא משהו ובין האנשים אפשר למצוא גם נחמדים על אף היותם כעם
לא משהו... בשבועיים האחרונים מזג האויר השתפר פלאים ואפילו נעשה קריר בערבים
ובבקרים. בקיצור – שווה ביקור.
יפה שחזרת! כיף לקרא .
השבמחקתודה בטינה ורב תודות על העידוד. אין כמוך בפירגון!
השבמחק