היום התרגשות, עוד אורחים מגיעים לסירה. את אלון
ומיכל פוגשים בלימני, מספר שעות אחרי זמן מפגש מתוכנן, מזג אויר/כח עליון. אוספים
את אלון ומיכל בדינגי, שמתגלגלים על תרמילהם הגדולים, במורד הכביש מהעיירה שבראש
ההר, כך שמספיקים לתצפת עלינו, ולנופף לשלום. חיבוקים וחבירה.
 |
| צופים על אסתר מלמעלה |
 |
| בדרך לאלון ומיכל |
 |
| אלון ומיכל מגיעים לסירה |
לכבוד ראש השנה ארוחת
חג משובחת נרקחת במשך מספר שעות. בתפריט שלל מתוקים דבש ותפוחים, כולל ריבת התאנים
המשובחת של גילי, ששאריותה נשמרו במיוחד לארוע,אורז חגיגי עם שקדים וצימוקים, עוף
באגוזים ופירות יבשים, סלט יווני עשיר (לזכר המכבים...) ולקינוח עוגת דבש ע"פ
מתכון של סבתא ענה (לא ממש תפחה אבל היתה ממש טעימה). שוב ניפרשה מגבת לבנה כמפה,
יין משובח מאיטליה, בגדי חג, שירים של חג, ברכות לשנה טובה ואיחולים של כל יושבי
הסירה ואווירה מעולה!
 |
| קשת שלמה! |
 |
רימונים הישר מהעץ
תרומת אלון ומיכל לארוחת החג |
 |
| שנה טובה! |
 |
| החלק היווני בארוחת החג |
למחרת שייט לאורך החוף הפלופונזי, פראי, מצוקי,
שלל מערות ימיות ונקי מסירות תיירים. אנחנו עוגנים במפרץ נקיק צר במיוחד לצהריים
של שנירקול וחקר מערות. הים עשיר יחסית במיני דגים, ורוני ואני נהנות מאוד
משנירקול משותף. הילדה בשלה לגמרי לקורס צלילה, ומחכה לו בכליון עניים בקיץ של
השנה הקרובה, כמתנה מאמא ואבא לבת המצווה.
לילה מתנדנד במיוחד במפרץ יפה של ???
ומשחק "מלך הטריוויה" מהנה ומשעשע שאלון ומיכל הכינו בהשקעה גדולה
(ציטוט של רוני) במהלך הטיול שלהם ביוון (לפני שפגשו אותנו) ובסופו מתנה! משחק רמי
קוב, שמאוד מתאים לחיי סירה. מקסימים!
מלך הטריוויה
בבוקר חוצים לקיטירה, אי חדש לנו בדרך
לכרתים. קיתירה מתגלה כאי הררי ויפהפה, עם כפר מרשים מעל למעגן נח (מים וחשמל) ומלא
אפשרויות לטיולים רגליים. לצערנו זמננו קצוב, ואנחנו בוחרים מסלול לנחל ומפלים ובהמשך לחוף שהמקומיים טוענים שהוא היפה באי. בוקר
ואנחנו לפי התוכניות יורדים לנחל מלא מים, עצי פרי ודלבים ענקיים שמסוככים על הכל,
סוג של נחל כזיב עם פי עשר מים ומפלים קטנים בדרך. לצערנו היום מעונן והבריכות, על
אף שמאוד מפתות לא גורמות לנו להתגבר על הצינה ולטבול במים הצלולים. לאורך הנחל
מבנים עתיקים חלקם שלמים של תחנות קמח ומספר גשרי אבן שחוצים את הנחל. בשלב מסויים
גם הגשם מגיע, בדיוק כשאנחנו מגיעים לאחד המבנים. שעה או יותר של המתנה כשמסביב
גשם זלעפות, שרק מוסיף לקסם. מחכים... בסוף נרגע ובזירזוף קל אנחנו ממשיכים. בהמשך
הדרך הקניון נעשה צר וכדי להמשיך לכיוון הים יש צורך בחבלים. חבל שלא ידענו, חבלים
לא חסרים על אסתר. רגע לפני שנפרדנו מהנחל, השמש הציצה, מפל ובריכה גדולה, ותומר
הודיע שלא עוזבים בלי רחצה בבריכה. וכך היה, כולנו במים צוננים צלולים ולשם שינוי
מתוקים.
קיתירה
 |
המעגן של קיתירה
|
 |
גאודי במבצר
יום טיול
מתחיל במאפיה
 |
|
 |
| מסתור מהגשם |
את קטע הדרך עד לחוף הים עשינו באוטו. מקצה הדרך הליכה של רבע שעה, ירידה
קצרה בחבל (שנמצא במקום) ואנחנו אכן בחוף קסום במיוחד. פיורד צר, חוף של חצץ עדין
ומערות ימיות, אחת מהן באפקט מסוים של מערה כחולה, עם חוף פיצפון בקצה. מה עוד
נבקש? סיבוב שני של תה שאלון מכין, משהו מתוק, ואנחנו מתקפלים.
מסתיים בגירוסיה
חזרה לאסתר, התארגנות זריזה ואנחנו בדרך לחאניה
שבכרתים, מרחק שמונה שעות הפלגה. בדרך אלון מקריא פרקים ניבחרים מהמיתולגיה
היוונית, כולם קשורים בכרתים. סיפורים מדהימים של כשפים, יצורים מתולוגיים, יחסי
מין אסורים מכל הסוגים והרבה אלים. כולנו (גם הילדים) מרותקים. הכנה מעולה לביקור בכרתים.
כל האינפורמציה על כרתים, מכינה אותנו לכך שהחוף
הדרומי היפה והמצוקי לא מתאים לשייט. אין מקומות עגינה והים הפתוח ממנו והלאה (עד
חופי ישראל ואפריקה) נתון לרוחות וגלים. בלית ברירה אנחנו משייטים לאורך החוף
הצפוני. חאניה חביבה אך לא מרגשת. עגינה במזח העירוני, בסמוך לבתי קפה ומסעדות
וטיילת התירים לא ממש נעימה. רוני אלון ומיכל יוצאים לסיבוב שופינג בעיר הגדולה
וחוזרים עם חצי תאוותם. רוני מאושרת עם
חולצה חדשה ושימלה פירחונית, למיכל כמה שקיות ורק אלון לא מצא את מבוקשו.
רוני מאושרת מחברתם של אלון ומיכל. הם שותפים למשחקים, שירים, שיחות ואפילו קניות!
ובעצם כולנו נהנים מחברתם, קטנים וגדולים. הם החליקו לאוירה המשפחתית, כאילו היו
בני משפחה מאז ומתמיד. כף!
חאניה
אנחנו אוספים אינפורמציה כדי לצאת לקניון סמריה (Samaria) שנחשב כאחד שאין להחמיצו
בביקור בכרתים. מסתבר שישנם אוטובוסים שיוצאים ממספר מקומות באי, מביאים לתחילת
המסלול, ואוספים מסופו. קצה הקניון בחוף הים, לשם אין גישה עם רכב, ויש צורך
בהקפצה די ארוכה של סירה. אחרי לבטים מחליטים לקחת את הדרך הקלה ולעלות על אוטובוס
כזה למחרת, כל דרך אחרת דורשת יותר זמן והרבה יותר התארגנות. בערב, אודי ואני
יוצאים לארוחה רומנטית במסעדה מומלצת בחם והנוער נשאר על הסירה, מכין ארוחת ערב
וגם סרט עם פופקורן! אנחנו נהנים מאוד מערב זוגי. האוכל אכן טעים במיוחד. בעל
המסעדה יווני חביב מציעה כוס יין עד ששולחן יתפנה. שואל אדום או לבן, ומכיוון
שלרגע התלבטתי מוזג מזה ומזה. שניהם מעולים, תוצרת כרתים, וכשהראש סחרחר מזינים
עוד קאראף של לבן. לבחירת המנות לא הייתה לי סבלנות, ולכן בעצה אחת עם הבחור, שתי
מנות ראשונות ושתיים עקריות, אנחנו מסודרים עם אוכל מעולה. השפית, אישתו, נגשת
לדרוש בשלומנו, ואחרי מחמאות מתפתחת שיחה ממנה עולה שהבחורה בכלל אירית, הגיעה
לחופשה בכרתים כשהייתה בת עשרים, התאהבה במקום וגם בבחור, ומאז הכל הסטוריה. שלשה
ילדים, טברנה מצליחה וחיים שנראים מאוד מאושרים. שעת הלילה והטברנה המתרוקנת,
מאפשרים לה להצטרף לשולחן שלנו, לשיחה על ילדים, חיים ובדיחות איריות. אנחנו
נפרדים, לא לפני שאני מקבלת אינפורמציה על היין המשובח ששתינו. מסתבר שאין להשיג
אותו בחניות, וצריך להגיע ליקב שנמצא לא רחוק מהרקליון, שנמצאת בנתיב השיוט שלנו.
כמובן שהנקודה סומנה כ "must" על מפת הטיול.
 |
| ארוחת "ילדים" |
בוקר ואנחנו ועוד כמאה אנשים בדרך לשמורת הטבע.
שימחה קטנה. "מיעוט" האוטובוסים (רק שניים) בשל היותנו אחרי שיא העונה.
בהתחלה התבאסנו, אבל אחרי כברת דרך בה השתרכנו מאחור, נותרנו כמעט לבד, והנוף
המרהיב לא הותיר ספק. אסור לוותר! המסלול מתחיל בירידה תלולה, שביל מסודר, של מעל
קילומטר לתוך קניון עמוק, שהולך ונעשה צר ככל שמתקרב לים, עד כדי קירות ענק רחוקים
רק שלשה מטרים זה מזה. מדהים! בדרך מים, תחנות פיפי והאכלה (הפארק נשמר עם חוקים
קפדניים ביותר). כחמישה עשר קילומטרים של מסלול שלא רוצים שיגמר, אבל נאלצים לסיים
עד ארבע, זמן הסגירה. אל החוף מתקבצים כל מטיילי היום, בהמתנה לסירת החילוץ שתשיב
אותנו לאוטובוסים. סוג של טיול מאורגן. באופן נורמאלי ממש לא מתאים לנו, ובכל זאת
הצלחנו למצוא את דרכנו. ה"סירה" היא בעצם פרי ענקית, עם כמה מאות
מטיילים שהגיעו ממקומות שונים באי. חזרה בחניה, עיפים ממש, גירוס ולישון.
סמריה
עוד גאוקש בסוף מסלול שמוביל לכנסיה ופסיפס
 |
| נוף מהפרי |
ושוב השכם בבוקר, היעד שלנו רטימנון, עוד עירת
חוף חמודה. הפעם העגינה נוחה יותר, במרחק נח ממרכז העיניינים, מזח מסודר ונעים.
מגיעים והחבורה עדיין נמה, אודי ואני שוב דוהרים על אופנינו לסיבוב הכרות של בוקר
יום ראשון. הסימטאות שקטות ונעימות, אין תיירים, רק טיפטוף של מקומיים בדרך לתפילת
יום ראשון. אנחנו מוצאים בית קפה, צמוד לאחת הכנסיות היותר פעילות, ומתישבים לצפות
בהתרחשות, ולקשקש בנחת. בדרך חזרה בודקים אפשרות לשכור אוטו, כדי לבקר בעתיקות המפורסמות
של קנוסוס, לא לפני שמבררים שעות סגירת האתר ביום ראשון. אספנו את החבורה, שכרנו
אוטו מרווח ונח, ואנחנו בדרך להרקליון, עיר הבירה של כרתים, שבסמוך לה נמצא האתר.
בדרך מאתרים את היקב המבוקש, בלב אזור מקסים של גבעות מנוקדות כרמי גפנים וזיתים.
ביקב קידמה את פנינו בחורה חמודה עם אנגלית טובה, בת בכורה במשפחה שבבעלותה היקב.
מסתבר שמדובר בעסק משפחתי אותו מובילה האם. החלו לפני שש שנים (בלבד!) בעיקבות
התענינות האם וקריאת הספרות. מיצרים כשישה סוגי יינות, חלקם שולחניים פשוטים
וזולים והאחרים יוקרתיים, לבנים וגם אדומים. על הקירות של מבנה האירוח החדש,
תעודות ומדליות לאומיות ובין לאומיות. אנחנו זוכים בטעימות משלל יינות. כולם
מעולים! בסופו של דבר בוחרים שני סוגי יין לבן (שני ארגזים – איזה כף שיש אסתר),
ומקבלים במתנה יין אדום מהמשובחים. בהמשך ולאור התענינותנו, מובילה אותנו למקומות
שונים ביקב הפיצפון. היום סחטו את הנגלה האחרונה לעונה, כך שלא זכינו לצפות בכל
התהליך. ובכל זאת, באחד הביתנים פגשנו את האמא בשעת העבודה, רוקחת עם מקל מעל סיר
מזקקה את הראקי, אלכוהול מרוכז (70%) שמופק מהענבים לאחר שעברו את תהליך הסחיטה. אשה
מרשימה, עוסקת בעבודה פיזית קשה, מגדלת שלשה ילדים ויקב לתפארת כרתים. בלי היסוס,
ממלאה בקבוק פלסטיק של ליטר וחצי, שזה עתה יצא מהמזקקה, ומעניקה לנו במתנה. חוויה!
נפרדנו שמחים משנכנסנו ועשינו דרכנו לקנוסוס רק כדי לגלות, שבניגוד לכל
האינפורמציה שקבלנו (משלשה מקומות שונים), האתר נסגר היום בשלש, בדיוק בשעה
שהגענו. באסה! אחרי שהתאוששנו, החלטנו שנשוב בדרך הררית ויפה. הבעיה היא שאנחנו
ממש לא אוהבים טיולי אוטו L בלית ברירה שבנו, לא ממש
מרוצים מהיום אבל עמוסי יין טעים. אנחנו עם שני הילדים יצאנו לסיבוב בעירה, בין
השאר למצודה יפה ממנה תצפית על כל הסביבה. שווה! שוב גירוס (זה מה שאוכלים כשאין
כח לבשל).
רטימנון , יקב וטיול אוטו
 |
| ראשון בבוקר |
 |
| כניסה לנמל ברטימנון |
 |
| האם המיסדת ומזקקת הראקי |
 |
| הרהטים על ה"רהט" |
 |
| הנמל הישן של רטימנון |
 |
| מבצר וגם חתונה |
הווי סירה
קריאה וגם סרט
היום המעצבן ועיפות מסוימת מעירות החוף, גרמו לנו לחפש ולמצוא אי קטן
וקרח (Dia) שנמצא מול הרקליון, חביב
ביותר כמפלט מהישובים. תומר ואלון יצאו לכמה שעות טיפוס ושיטוט על האי, ואנחנו
נהנים שוב ממים צלולים ושנירקול. אין הרבה מה לראות מלבד להקה ענקית של חלילנים
שעשו לי הופעה מרהיבה, וגם סולית אחת שהסתוותה היטב בחול.
אחת מחוויות המפרץ היתה "הצלילה להצלת
עבודה במתמטיקה". תומר בשבועות האחרונים עוסק ביוזמתו ובאינטנסיביות מרשימה,
בהשלמת עבודה במתמטיקה. בין השאר נהנה מאלון, מורה פרטי מעולה (חינם). באחד מפרצי
הלמידה שלו, ישב עם הדפים על הסיפון, ורוח פיתאומית, אספה ארבעה דפים למימי המפרץ.
תומר, אחרי יאוש מה (קשה להוציא אותו משלוותו), ויתר ויצא לטייל עם אלון. כחלק
מהשנירקול שלי, ראיתי את הדפים נחים בשלמותם בעומק של חמישה מטרים. כששבו מהטיול,
בצלילה חופשית מרשימה, יצאו להציל את הדפים. כולם הגיעו במצב סביר, עברו יבוש ושוב
חלקם "קפצו לים". הפעם תומר לא ויתר ומייד יצא בעקבותיהם. רק על הפעולה
ההרואית הזו, מגיע לו ציון מעולה בעבודה...
האי דיה
התקבצנו על אסתר ויצאנו ליעד הבא, האי ספינלונגה
(Spinalonga)
עליו נכתב הספר המפורסם "האי של סופיה". על האי, כפר יפה מוקף חומה,
ששימש ככפר למצורעים, עד שנות החמישים. בספר מתוארים בצורה מאוד חיה, חיי הקהילה
המבודדת על האי. הגענו אחרי חשיכה, בשמיים חצי ירח, ואנחנו לבדנו במפרץ שבין האי
ל"יבשה" (האי היותר גדול כרתים). אחרי ארוחת הערב, בין השאר מפלמידות
היום. כבר לא מציינת, אבל דייג פלמידות הפך לעיניין שבשיגרה, עוד סיבוב של
"מלך הטריוויה” תוצרת אלון ומיכל. ניצנוץ הפלנקטון גרר רחצת לילה עם מסכות
וכולנו התכסנו בניצנוני פלנקטון סביב הגוף. ממש כמו פיות באגדות. בבוקר, ביקור
באי. הסירות שהגיעו עמוסות תירים הוציאו את החשק לבקר. אלון, רוני ואני נשארנו על
אסתר ושלשת האחרים יצאו לתור את הכפר.
חזרו מרוצים ואנחנו ליעד האחרון בכרתים
ואחרון לפני החציה לארץ, איוס ניקולאוס (Agios Nikolaos). העצב על מסע שכמעט תם
מתחיל לחלחל. אנחנו בהתארגנויות אחרונות לקראת חציה. ממלאים דלק + ג'ריקנים, מים
במיכלים, הרבה אוכל וגם סידורי יציאה והחתמת דרכונים. ערב אחרון, אחרי מקלחות
ריחניות (מרינה אמיתית ראשונה ביוון) יוצאים לסעוד בטברנה מאוד מומלצת ובצדק. אוכל
משובח, חברה טובה וסיכומי מסע. עצוב, מרגש, שמח וגם חושש.
 |
| מסע קניות |
 |
| חזרה מארוחת פרידה |
אלון ומיכל, שותפים לחלקו האחרון של המסע, היו
הצרוף האידיאלי לילדים וגם לנו. פרטנרים למשחקים של רוני, לשירים, שיחות,
שנירקולים, טיולים, הכנת ארוחת ערב עם הילדים. עבורנו מבוגרים חברים ושותפים בכל
מובן, שיחות מעניינות, חולקים חוויות, עזרה בכל דבר שנדרש (אלון סרב להפרד
מהכיור), כמעט בני משפחה.
התארגנויות אחרונות, ופרידה מרגשת מרוני, שטסה
מחר עם מיכל חזרה הביתה. ההתרגשות של רוני גורמת לה להשאיר לנו מכתב אישי, מקסים
ובוגר, כשהשורה התחתונה שהמסע הזה ישאר חויה שלא הייתה מוותרת עליה. חיבוק ועוד
אחד, נשיקה ועוד המון, מאבא, אמא ותומר שהיה אח, שותף וחבר נפלא. שניהם עצובים
לקראת פרידה. אנחנו משחררים חבלים, מנופפים לשלום ואז רוני פורצת בבכי קורע לב של
"אני אוהבת אותכם" ומתנחמת בזרועות מיכל שהפכה לה לחברה. אני הזלתי דימעה
(ויותר מאחת). יוצאים לדרך חזרה הביתה.
פרידה על המזח בכרתים
 |
| משחררים חבלים |
