יום ראשון, 26 באוגוסט 2012

פרידה מאיטליה

מונופולי אוטרנטו קורפו


עזבנו הערב את הנמל של אוטרנטו ושוב לילה ואנחנו בדרכינו לקורפו. סוגרים מעגל. לפני כשלושה חודשים יצאנו מקורפו לסיבוב שכלל את אלבניה, קרואטיה ואיטליה. היינו אז בסיומו של השליש הראשון במסע שלנו. עכשיו כשרק חודש לפננו, החזרה הביתה הופכת ממשית. לא קל...
עת לסיכומי איטליה, אבל לפני כן סיקור קצר של השבוע האחרון.
כמו בשבועות שקדמו לו, הים ואסתר היו רק דרך לעבור בין אזורים שונים לאורך החוף המזרחי של המגף. הים הפך משני והשיוטים ליליים. בשבוע האחרון נהננו מביקור בשני אזורים של דרום איטליה, פוליה וסלנטה. בשניהם כפרים "יפים מנשוא" והמגוון גדול.
אחרי שנפרדנו מהצחורים וסיימנו להבריק את אסתר יצאנו למונופולי (Monopoli) שמדרום לברי (Bari). על ההפלגה הזו סיפרתי בפוסט הקודם. מונופולי לא ממש שווה ביקור ושימשה כמקום מבטחים לאסתר. ממנה יצאנו רכובים לשלש עירות יפות. אלברבלו (Alberbelo), לוקורוטונדו (Locorotondo) ומטרה.
מלקקים פצעים
שוב נקיונות
באלברבלו וסביבתה סיגנון בניה שלא רואים כדוגמתו. בתי אבן שניקראים טרולי (Truli) שלי הזכירו בקתות אפריקאיות אבל מאבן ולא בוץ. המבנים עגולים והבראשם גגות חרוטיים. לעיתים בבודדים ומבודדים בלב שדות, ולעיתים במקבצים של ארבעה ואפילו חמישה, כשכל מקבץ משמש כבית מגורים אחד, מגובבים בעירות. ניבנו במקור כמגורים עראיים לחקלאות (מגורים, ממגורות ומשכן לחיות) ובהמשך כמגורי קבע למשפחות. היום, כמו במקרים רבים, הפכו יעד תירותי, מקומות לינה לנופשים ובתי קייט רומנטים לאירופאים עשירים. עדיין, ברבים מהם מתגוררים מקומיים והמקום שווה הצצה.

אלברבלו

גגות טרולי
לכל אומן בניה סיום שונה בראש הגג

סוג של חתימה
 

פותחים חלון בגג
אין חלונות בקירות המבנה


שוב מקפצת
ברקע תמונה אופיינית של מכונית בחניה
ועוד אחת

בבר
מבנה ושיחה מרגשת עם בעל המקום

בית מבפנוכו
משם המשכנו ללוקורוטונדו, שמוזכר כאחד מהיפים באיטליה. נו טוף... יפה אבל לא צריך להגזים. גם כאן, יום החגיגות לפטרון המקומי ואותם סממנים שכבר פגשנו, מסכי תאורה מרהיבים, תזמורת מצעדים, במות בידור לצד טכסים דתיים, דוכני אוכל ואומנות מקומית. הפעם, לראשונה, לא הצלחנו למצוא מקום לינה. הכל מפוצץ בתירים, באופן כמעט בלעדי תירות איטלקית. בצר לנו, הסתפקנו בארוחה טובה ושבנו לאסתר מרחק נסיעה לא רב.

לוקורוטונדו

מצעד שירי לכת
חג הפטרון של העירה

הפטרון והמאמינים
הבמה המתחרה

הפרלמנט

הנחמה - אין לינה אבל יש ארוחה טובה
מגוון מהבשרים של האזור
למחרת יצאנו לכפר מטרה שנמצא על גבול פוליה (Puglia). הפעם הנוף והכפר שונים לחלוטין. הכפר על גדת קניון, נוף חשוף והרבה מאוד מערות. הספרים מספרים שזה ישוב הקבע מהקדומים ביותר באירופה. התישבות שהחלה בתקופה הנאוליטית במערות שעם הזמן הורחבו ואליהן נוספו מבני אבן, הכל מהאבן המקומית. יפה ביותר! האבן נוחה לפיסול, כך שמלבד בתי המערות, מבני ציבור וכיכרות מעוטרים להפליא. מתחת לכל הכפר מערכת עצומה של ניקוז מי גשמים, מקור המים היחיד. בנוסף מערכת ביוב שנחשבת לאחת העתיקות והמשוכללות.
הכפר ידע ימים קשים של כולרע ומגפות שונות שהביא לתמותת תינוקות מבהילה. כמחצית מהתינוקות שנולדו מתו ממחלות, בשל הצפיפות ומי שופכין שזרמו ברחובות. רק בשנות החמישים של המאה שעברה (1950) ממשלת איטליה לקחה אחריות, והעבירה כמחצית מהתושבים למבני שכונות מכוערים שבשולי הכפר. הכפר נשאר בחציו נטוש, בתי המערות החלו להתפורר. מי שראה את הפוטנציאל והיופי הנסתר החל לרכוש ולשפץ בתחילת שנות התשעים. כך עשתה גם בעלת הגסט האוז בו לנו. לפני כשמונה שנים פתחה את ה B&B הראשון בכפר. מעט אחר כך, מל גיבסון בחר לצלם בכפר את הסרט Passion (פסיון) כיוון שהזכיר את ירושלים. מאז הכפר הפך מוקד משיכה לתירים וכעת מספר לא מבוטל של חדרים ומלונות פזורים בכפר. תירותי ובשיאו בתקופה הזו של השנה, אבל עדיין שומר על אוטנטיות וניראה שהתירים גילו אותו רק לאחרונה ומספרם ילך ויגדל. אם אתם בסביבה רוצו לראות. פשוט מרהיב.
החדר שלנו ממוקם בלב האזור היפה. חלון שפונה מזרחה ומרפסת מערבה משקיפים על שני צידי הכפר. שעת בוקר מוקדמת ואני לא מתאפקת ויוצאת לסיור זריחה. בוקר קסום במיוחד. בהמשך היום בסמטאות פוגשים משפחה ישראלית צעירה. אבא אדם, אמא שיר וגפן בת שנתיים מדהימה! הם הגיעו לדרום איטליה לפני שלשה חודשים לטיול של חצי שנה רק בדרום. משפחה כלבבנו. כמונו לא פגשו ישראלים במהלך שיטותם בחלק זה של איטליה וכולנו שמחנו לבלות יחד כמה שעות של בוקר. גפן, אחרי זמן הפשרה קצר, שמחה בחברים שמדברים בשפתה (היא מדברת מושלם בהתחשב בגילה) ונהנתה מטיפול של רוני, וגם תומר. גרים במושב מטע, ממש שכנים, ומבחינות רבות הזכירו לנו ימי זוהר מהעבר. ביחד אספנו עוד מטמון במשחק ונפרדנו כידידים. הם נשארים עוד שבוע בכפר המדהים ואנחנו חזרה לאסתר ממשיכים.

מטרה

על שפת המצוק והכפר מימין
A room with a view
תצפית למזרח מחלון החדר 

הפיצה הכי טובה שאכלנו
מסעדה במערה
תומר מזמין שולחן

תמונות של זריחה





בסטודיו של אמן אבן
אחד ממאפייני הכפר
הבוקר רק כלות

 שיר אדם וגפן המתוקה

עוד גאוקש


התחנה האחרונה והדרומית ביותר באיטליה אוטרונטו (Otronto).עירה קטנה ונחמדה קרובה לקצה המגף. הגענו בשעות הבוקר ונקשרנו למזח האורחים. מיד קלטתי ערמת ציוד של צוללים. דחף הצלילה, שלא בא על סיפוקו באיטליה גרם לי לשאול שלש שאלות (יותר מזה קשה לי באיטלקית) ותוך חמש דקות שלפתי ציוד וחברתי לערמת גברים איטלקים בדרך לאתר צלילה במפרץ שמדרום.תומר ורוני עדיין ישנים כך שלא הייתי במצוקה מול תומר. צלילה בעומק של 25 מטר, קיר מכוסה ספוגים ואצות צבעוניים. מעט דגים, כוכבי ים גדולים ומורנה קטנה אחת. מי שהתפנק בצלילות בים סוף צריך למחוק את המראות ולו באופן זמני, אחרת קשה להנות. אני, שבאשמת ניר, הפכתי מכורות צלילה בשנים האחרונות לא מתקשה להנות. פרטנר הצלילה שלי מנוסה ומאוד נחמד, ושנינו נהנים מצלילה יחד. מיד כשיורדים לעומק, הוא מעניק לי צידפה יפה במתנה. אני מזועזעת, אבל כדי לא לפגוע מתרשמת בתנועות האוניברסליות מתחת למים, ובהמשך מוצאת מקום להניח. אני כמעט מאבדת הכרה, כשמדריך הצלילה, שהוא גם בעל המועדון, לא בוחל בנגיעה והרמה של כל הבא ליד, בין השאר כוכבי ענק. הריף שלנו באילת, למרבה המזל מכיל שפע יצורים ארסיים, כך שכולם מחונכים דרך הידיים לא לגעת. אגב ההכרח מתחנכים לשמירת טבע קפדנית עד פאנאטית. שמרתי על קור רוח, לא התעלפתי אבל גם לא שיתפתי פעולה. לא נמצאת כאן כדי לשנות מסורת איטלקית של מאות שנים... בכל מיקרה כמכורה, נהנתי מהצלילה ומהחברה, שפרט לעינייני שמירת טבע היו מאוד נחמדים. חזרה בסירה, תומר עדיין ישן ומתאושש ממשמרת הלילה. על מזח האורחים אין חשמל ובסירה חם מאוד. מעבירים את אחר הצהריים בין מקלחת לנימנום ויוצאים לתור את העיר.
אוטרנו, עיר עתיקה ובתוכה מבצר יפה מוקף חפיר וחומה. גולת הכותרת של הביקור בה הוא פסיפס ריצפה ענק, מהמאה השישית, שהשתמר בשלמותו ובו בעלי חיים דמויות ודגמים מהיפים שראיתי.

פסיפס ריצפה עתיק, ענק ויפה באוטרנטו

קשה לתפוס את כל היופי שמכסה את כל רצפת הקתדרלה, שתי חתיכות קטנות להמחשה





בתחנת האינפורמציה שבעיר מקבלים מידע על ארועי תרבות בסביבה וקוי אוטובוס. מסתבר שמרחק לא רב מכאן, בכפר קטנטן, פסטיבל של ריקוד מסורתי שמקורו בסיפור על נשים שהוכשו ע"י עכביש ונהגו לרקוד אותו כדי להפטר מהארס. אל הכפר אין תחבורה ואני מנסה לבדוק דרכי גישה. אחרי מחשבה והתלבטות, רוני מחליטה להצטרף להרפתקה. בערב לוקחות אוטובוס לעירה סמוכה, אני מזמינה מקום לינה, ומניחה שתהייה דרך להגיע (מונית, מיניבוס, טרמפ). את הבנים אמורות לפגוש למחרת על אוטובוס ללצ'ה (Lecce). ירדנו בעירה שוממת ומכוערת. אנשים טובים מסביב עם או בלי אנגלית מסתכלים עלינו בתדהמה ומנסים לעזור. אישה עם אנגלית בסיסית הפקידה אותנו בידי נהג שישב בתחנה וזה התגלה כאיש רחב לב שבמשך שעה ובלי מילה באנגלית ניסה לעורר את מתי העירה כדי לעזור לנו. כשהתיאש ואנחנו הרמנו ידיים, התישבנו שלושתנו על מדרכה ובתנועות ידיים וכמה מילים שוחחנו על ילדים, משפחה ועבודה. מסתבר שתקשורת מסוג זה יכולה להשתכלל ולהגיע לרמות לא רעות. נפרדנו כידידים ותיקים, כשהוא מלווה אותנו לאוטובוס חזרה לאוטרנטו ומבקש מהנהג שלא לחייב אותנו על הנסיעה חזרה.
חזרה לאוטרנטו, רוני ואני מחליטות לפצות על האכזבה בארוחה טובה. העיר העתיקה בלתי נסבלת בשעות הלילה. הסימטאות הצרות הופכות פקק תנועה אנושי שלא זז. אנחנו נשלחות למסעדה נהדרת רוני עם פסטה פומדורה (רסק עגבניות כרגיל) ואני טועמת לראשונה מעדן מקומי, פסטה ברוטב קיפודי ים! לא לדאוג, בלי קוצים וטעים מאוד! בילינו לילה נהדר ובבוקר הבנים קמים להפתעה, אנחנו במיטה...
אוטובוס ללצ'ה ואנחנו בפירנצה של הדרום, כך היא מכונה בספרי התירות. קטנה ויפיפיה! כל פינה וכל מרפסת יצירת אומנות. פיאצות יפות, קתדרלות מהממות. הכל מאבן מקומית ובסיגנון ברוקי, זה אומר מקושקש, עמוס פריטים ומרשים. לצ'ה אחת הדוגמאות הקלאסיות לסיגנון בניה ברוקי.
אנחנו מגיעים ל B&B שהומלץ מאוד גם בספר התירות ואושר כמקסים במיוחד על ידי טלי שהייתה שם לילה עם הילדים ועל ידי שיר ואדם שבילו שם כמה ימים. בית אבן עתיק, שישרש הנכד (היום בגילנו) ששיפץ בטוב טעם, מרוהט חמים בריהוט עתיק, נוחות של מקום מודרני והרבה אווירה. אנחננו קיבלנו את הסוויטה, החדר הכי יפה בבית המקסים. למעלה מרפסת גג ענקית עם תצפית גגות על הכפר. אחרי מנוחה מסתובבים ומתרשמים מהכנסיות והמבנים, הרחוב עמוס חנויות אומנים (תכשיטים, הרבה עיסת נייר, עבודות אבן), חנויות טרנדיות, בית קפה ומעדניות. בעל הגסט האוז שולח אותנו עם רשימה מפורטת לטעימות ואתרים. בין השאר, הגלידה הכי טובה של לצ'ה שמבחינתנו זכתה בתואר "גלידת החצי שנה" אחרי סידרה לא קטנה של טעימות לאורך הדרך. מסעדה נהדרת בערב, מעדניה לצהריים, אופניים בשלושה לפנות ערב, והמון מופעי רחוב.

לצ'ה


יש לי גלידה הכי טובה ומשובחה


ברוק במיטבו
הדמיות של טורקים שעם תבוסתם הפכו עבדים


הסברים מודל 2012
הישר מהאינטרנט
השתקפות

איך מכניסים שישה פילונים לארבע אופן?
בדקנו והיה מאוד משעשע
תומר על ההגה פעמון ופדלים
רוני על הגה דמה ופדלים
אני על המעצור!!

בשוק הפשפשים

בובות עבודת יד
חלומה של כל ילדה אבל לא בגיל 11!



breakdance בכיכר


שעת בוקר מוקדמת
לבדי בככר המדהימה

בית עתיק  B&B שלנו
גלרית שינה ללידים

אנחנו נאלצים לעזוב בצהריים כדי לצאת עוד  באותו ערב לקורפו. מחר מגיעים גילי וברם לעוד שבוע סירה, הפעם מקורפו לאיים איונים בהם עוד לא ביקרנו, ואנחנו בהתרגשות וצפיה.
הלילה עבר נעים ורגוע, ים חלק ואוניות במידה. התעוררנו לנוף המוכר של יוון, ועוברים כעת בתעלה שבין אלבניה וקורפו. שני צידי התעלה מוכרים לנו, תחושה של חזרה הביתה. עוצרים לקפיצה לים כחול שכל כך התגעגענו אליו.
אז איך מסכמים שייט של חודש באיטליה. בצד המוכר לכל, אנשים סופר נחמדים, אוכל יין אסטטיקה ותרבות. כפרים מדהימים. לא יודעים אנגלית אבל תמיד יעשו מאמץ לעזור ויקבלו בהבנה את היותנו זרים נטולי שפה. בפן הפחות מוכר, החופים עמוסים ולא ממש מעניינים לשייט, המעגנים בדרך כלל מסודרים, אם כי בסיסיים, ולא יקרים בהשוואה לאירופה. אין עומס שייטים, כיאה לעונת השנה, ואין קושי במציאת מקומות עגינה. לעומת זאת הבירוקרטיה חוגגת. ביקורים תכופים של אנשי ביטחון מסוגים שונים, עוד ועוד טופסולוגיות שממלאים בכתב יד, נוקשות רבה בכל הנוגע לנירות הסירה. בין בעלי הסירות מהלכים סיפורי אימה על סירות שעוקבו ואפילו הוחרמו בגלל טופס כזה או אחר.
נתגעגע לקפה טוב, יין זול ונהדר, פסטה ופיצה במייטבם, אוכל בסיסי משובח שאפשר לקנות בכל סופר, אומנות וכפרים יפים בכל פינה ואנשים חמים ונחמדים.  

יום רביעי, 22 באוגוסט 2012

פסקרה לטרני - שבוע עם הצחורים




מפסקרה לטרני
שוב משמרת לילה, ואני מנצלת את זמן המשמרת לסיכום חוויות השבוע שחלף שהיה כולו ב בסימן "הצחורים". בעוד כשעה, שתיים אחר חצות, אנחנו חוצים את הכניסה לנמל של בארי (Bari), אחד הנמלים היותר עמוסים באדריאטי האיטלקי. מכאן יוצאות אוניות ליוון, קרואטיה, אלבניה, ושאר יעדים באיטליה. המשמעות היא ים עמוס אוניות ענק, מחייב ערנות בשיאה. הלילה שחור משחור, מקלט ה AIS  שלנו עושה עבודה מצויינת, אבל אי אפשר לסמוך בעניים עצומות, בפרט בצפיפות כזו של אוניות + אוניות דיגים שלא תמיד משדרות אותות. משמרת מעט מתוחה... כרגע המכשיר שלנו מאתר 53 אוניות במרחב הקליטה. רובן רחוקות ולא בנתיב, אבל מהירות פי שלוש ויותר מאסתר, כך שחלקן עשויות להיות רלוונטיות בהמשך.
לילה מול ברי באדריאטי
אסתר משולש כחול מוקפת אוניות

עבר עלינו שבוע מקסים, מגוון ואינטנסיבי, עם אחותי הצעירה והשלישיה שלה: נעם בת 16 (לא נעה כמו בסרט), רועי בן גילה של רוני (11 וקצת), והבנדיט הקטן במשפחה המורחבת, יונתן, בן שש. הילדים חברים טובים, בזכות סופי השבוע המשפחתיים, ורגילים לבלות יחד. בנוסף, עבור הילדים של אחותי, זה הביקור השלישי על אסתר, כך שהחוויה מוכרת ואהובה, ואיתה הציפיה למפגש הנוכחי.
נא להכיר:
רועי, יונתן (שובב כמו שנראה) טליה (עבורנו טלי) ונעם
             החבורה נחתה בדיוק לפני שבוע ברומא, אודי נסע לפגוש אותם בשדה התעופה. אנחנו המתנו בפסקרה (Pescara) ועמלנו על הכנת אסתר למסדר המפקד (יונתן כמובן). בין השאר, כל לוחות הריצפה הוצאו למזח, רוני ותומר קירצפו ואני עם זרנוק מים, שוטפת את הקרקעית הסירה. ממש שימחת בית השואבה... האמת, היה ברור שליונתן זה ממש לא אכפת, אבל עבורי, התמנו-פולניה, הגעת אורחים היא תרוץ לנקות, לסדר ולזכות בעזרה משמעותית. בנוסף, בכל פעם שמגיע "צוות" נוסף, אני בחיפוש קדחתני אחרי מקומות איחסון נוספים, משימה קשה ומתישה...  בשניה שהנחנו סמרטוטים, החברה הגיעו, ולא עברה שעה קלה, והסדר נשכח ובמקומו אסתר התמלאה בצהלות ילדים.
              אנחנו בלבטים לגבי ההמשך. לריאשונה מאז הגענו לאיטליה תחזיות מזג האויר לא ממש מעודדות. בשלושת הימים הקרובים צפוי ים "רוגש" ורוחות של 15 קשרים ויותר. אודי בודק תחזית באתר הטורקי שוב ושוב, בתקווה לשינוי. לא שכחנו שאנחנו כבר מזמן לא בטורקיה, אבל הקפטן שלנו טוען שזה האתר האמין ביותר. אז מה עושים? פסקרה זה ממש לא אופציה, אולי אחת הערים הפחות מעניינות ויפות באיטליה. לפי ספר התיור שלנו, כל האזור לא ממש שווה ביקור, ולראיה, זה הפרק הקצר ביותר ב Lonly Planet. באסה! אודי ואני בדיונים קדחתניים. מצד אחד, ברור שהים לא מסוכן ועבורנו תחזית כזו לא מהווה סיבה לשינוי תוכניות. בנוסף, צפויה הפלגת לילה, זמן מצויין כשכולם ישנים ומותשים מהיום הארוך שעבר עליהם. מאידך, לא ברור איך ירגישו וממש לא רוצים שיעברו חוויה טראומטית ישר בהתחלה. מנסיון העבר, נעם וטלי רגישות מאיתנו. בדרך אין אפשרויות עגינה, ומכוון שלילה, האופציה לשוב על עקבותינו לתוך המרינה לא ממש מרנינה. אודי כרגיל בצד השמרני והזהיר. אני, מנסה בכל זאת למצוא דרך החוצה מהמקום המבאס ששמו פסקרה. היתרון היחיד של העיר הזו הוא הנגישות הקלה יחסית לשדה התעופה ברומא, שלש וחצי שעות של אוטובוס ישיר. מי חשב לבלות כאן יותר מיום אחד??? אני מציעה לבדוק אתר תחזית אחר, ואנחנו ניגשים למשרדי המרינה כדי לבדוק איזה אתר אמין עליהם. יחד איתם פותחים את האתר האיטלקי ולמרבה השמחה, התחזית שלו הרבה יותר אופטימית. רוחות עד 15 קשרים וים של 50-80 ס"מ. הקפטן מתרצה, לא בקלות, ובתוך שעה מתארגנים ומשחררים חבלים. היעד – איי טרמיטי (Tremiti), האיים היחידים  בחוף האדריאטי האיטלקי.
יציאה מפסקרה (הזכויות לנעם)
              הים לא שיתף פעולה עם התחזית האיטלקית, וכך נוכחנו שוב שהטורקים צודקים... כן, אני יודעת שזו אמירה לא פופולרית בימים אלה במחוזותינו. רוחות של 25 קשרים וגלים של למעלה ממטר, העמידו את הספנים הירוקים במבחן לא פשוט. למרבה השימחה וכפי שצפינו, החברה צונחים מעייפות, וישנים הייטב כל הלילה, מלבד רועיקו שמגלה עיניין רב, ומצטרף למשמרת שלי. מייד נכנס לעיניינים, תוכנת ניווט, מפת האוניות סביבנו ותצפית עירנית על הים השחור. רועי הצליח לעורר בנו התפעלות גדולה, העיניין וחוסר החשש מהגלים שטילטלו אותנו היטב ולעיתים אפילו בצורה לא נעימה. בוקר בטרמיטי וכולם שלמים, בריאים ושמחים.
שיעור ראשון בניווט 
        טרמיטי, קבוצה של שלושה איונים, האחד שמורת טבע, השני מנזר מתפורר שמהווה סכנה ולכן סגור למבקרים.
בשלישי, כפר קטן מוכוון תירות איטלקית, בסך הכל מאוד נעים. אסתר אחת המפרשיות הבודדות, וכך אנו זוכים במפרץ
פרטי לשני לילות, למעט טנקר מים שמגיע בשעות אחר הצהריים למספר שעות כדי למלא את בריכת האגירה הסמוכה.
במהלך היום מגיעים קייטנים שגולשים מהכפר ומתפזרים על הסלעים שמקיפים את המפרץ, וסירות מנועיות קטנות
שבאות לביקור, אבל הכל מאוד רגוע ונעים. האיים נחמדים ועבורנו מהווים רגיעה משיוטי הלילה וגיוון למעגני עירות. שוב
אפשר להנות מים נטו, רחצה, שנירקול ודינגי. חבורת הילדים חוגגת. לשימחה הכללית חוברת הנאה מוסיקאלית. להקה
של חברה צעירים ושמחים (Folkantina), שמנגנת ושרה מוזיקת עמים, בדיוק הסיגנון האהוב על גילי. הרבה איטלקית
אבל גם אירית, סקוטית ודומהן. החבורה כוללת שלוש גיטרות מסוגים שונים, כינור, חליל, אקורדיאון, תופים וזמר שמח
ומלא אנרגיה. רובם סטודנטים מהאוניברסיטה בברי: שלושה דוקטורנטים בביולוגיה, אחד פוסט במדעי המחשב ועוד.
הגיעו ליומיים ואנחנו נהננו משתי הופעות, ובתור "השולחן השמח" זכינו בתשומת לב ואהדת הנגנים. מסתבר שהקהל
האיטלקי הרבה פחות חם ומעורב בהשוואה אלינו, הישראלים. 

איי טרמיטי (בעיקר תמונות של נעם)

האי והמנזר המתמוטט
  
            
Folkatina
בלילה השלישי למפגש המשפחתי, אנחנו עושים דרכנו חזרה ליבשת, לביקור בשלש עיירות נחמדות על החוף:
פסצ'יצי (Peschici) וייסטה (Vieste), וטרני (Trani). כולן באזור שנקרא פוליה (Puglia) שידוע בכפריו המגוונים
ובהיותו לב החקלאות האיטלקית. כאן מגדלים ומייצרים 80% מהחיטה והפסטה, אחוז דומה של שמן הזית
והרבה מאוד בשר! גן עדן לשוחרי אוכל איטלקי. בפסצ'יצי נהננים מעוף בגריל עמוס עשבי תבלין, בוייסטה
מארוחת ערב משובחת (יציאה לבני עשרים ומעלה) ובטרנו מאפים נפלאים. בתקופה הזו האזור שוקק פסטיבלים,
בין השאר חגיגות דתיות לכבוד קדושים שונים, כל אחד פטרון של עירה אחרת. המשמעות היא תאורה יפה מזו
של חג המולד, שימחה גדולה ברחובות, טקסים דתיים בכיכרות, במקביל ובתחרות, במות מוסיקה של "הכופרים",
תזמורות כלי נשיפה צועדות במדים ומנגנות שירי לכת, ומופעי זיקוקים מרשימים, שלידם זיקוקי יום העצבנות
שלנו מחווירים...  בקיצרו עליז ושמח. התירים רובם ככולם איטלקים, והתחושה מקומית ומאוד אוטנטית. שווה
מאוד! שייטים איין, במרינות מקום לעגון וזול יחסית. בנוסף, אסתר על יושביה הזרים, זוכה בתשומת לב מיוחדת,
שכוללת ביקורים חוזרים של אנשי ההגירה, משטרת החופים ואנשי המרינה. כולם בהתרגשות גדולה ומתייחסים
בחם ובנחמדות. אנחנו כבר בלוונט, דרום איטליה על כל המשתמע.
פסצ'יצי - אסתר מפרשית יחידה במעגן

חוף פסצ'יצי מבט מהעירה

שלל טעמי גרניטה
הזדמנות לבחון לקיחת החלטות

ירקן נודד בוייסטה
גראציות בסימטאות




אודי והשליחים



        בין וייסטה לטרני אנחנו מבלים לילה במפרץ, די מתנדנד, ולמחרת מבלים בשיוטי דינגי בין ולתוך אין ספור מערות
ימיות לאורך המצוק. חלקן פתוחות תקרה או ממש קשתות, עם חופים קטנטנים בתוכם. מרהיב! רועי מקבל שיעורים
פרטיים מאלוף הדינגי (תומר), יונתן מתרגל דחיית סיפוקים וסבלנות, וגם זינוקים למיים ושחיה (בלי מצופים כמובן, רק עם
בננה!), נעם מצלמת (נפלא) ומנמנמת ברמות שרק מתבגרים יודעים, וטלי נחה, משיבה כוחות וגם מנהלת את החבורה
בגבורה. הילדים מאושרים יחד!

אנשי המערות

   
 
הענק במערה



אורחים בפתח המערה הפרטית

 חיי משפחה על סירה

מתפעלת ארוחת ערב טעימה




סיפור לפני השינה


מכופף הבננות



תחרות רכיבה על בננות

  מ
היפים והאמיצים
יפות ואמיצות במפרץ ללילה
הספן האמיץ
תקרית חלב בארוחת הבוקר
ארוחת פתיחה - רוני מכינה פנקייקס
         

מעט מהווי טרני


הפרלמנט



טיול פרטי של החבורה (נעם מצלמת)

הקתדרלה שעל הים


          אחרי שבוע סוף לחגיגה. השכם בבוקר אנחנו מלווים את ה"בני דודים" לתחנת הרכבת, הם בדרכם ללילה בלצ'ה (Lecce), אחת הערים היפות באזור ומשם לרומא ולארץ. אנחנו ליום של ניקיונות וסידורים, בכל זאת היינו ערמה לא מבוטלת. בערב בצוות קטן אך מיומן, עושים דרכנו למונופולי (Monopoli) שמדרום לברי. סתם עיירה שנבחרה כמקום מבטחים לאסתר בזמן שאנחנו מסתובבים בכפרים שבתוך היבשת. ללצ'ה נגיע רק בעוד חמישה ימים, ועל כך בפוסט הבא, האחרון באיטליה


פרידה...